בר"מ 8609/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לדחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ועדה לתכנון ובניה. הבקשה הייתה חוקית לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר ויתור על פיצויים בגין נזק הקשור לתוכנית בנסיבות מסוימות. פסק הדין מדגיש את היבט האינטרס הציבורי בסעיף 200, וקובע כי בעלי הקרקע נושאים בעלות החברות בקהילה ואין לצפות שערך אדמתם יעלה אך ורק בשל הפיתוח הציבורי. "מבחן הצדק", כפי שהוא מפורש על ידי בתי המשפט, הוא סטנדרט פתוח וגמיש המתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. במקרה זה הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו הרחב וקבע כי הנזק שנגרם למבקש, המוערך בכ-1%-2% משווי הקרקע, אינו מהותי וכי גם המבקש נהנה ממגמות תכנוניות מבלי לשלם פיצויים. יתר על כן, בית המשפט ראה בסוגיות כמו שיהוי והיחסים בין הפרט לרשות שיקולים רלוונטיים. פסק הדין מדגיש את האופי החריג של תחולת סעיף 200 ומדגיש כי יש להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בעניינים אלה רק במשורה. מאחר שהמבקש לא הציג טיעונים משכנעים ובמקום זאת הסתמך על פרשנות מצמצמת של הכללים, נדחתה בקשת רשות הערעור. החלטה זו התקבלה ללא הזמנת הוצאות, בהתחשב בכך שלא התבקשו תגובות.