ת"א 1050/99

תקציר

התובעת, חברת בנייה, טענה כי הנתבעת, משרד הבינוי והשיכון, הפרה חוזה לשלוש שנים להזמנת 3,000 יחידות דיור מהתובעת או לחילופין הפרה הבטחה שלטונית מחייבת לעשות כן. התובעת טענה כי חילופי ההתקשרויות שהתקיימו בין הצדדים בתחילת שנת 1991 היוו חוזה מחייב או הבטחה שלטונית. הנתבע טען כי התביעה התיישנה וכי הדיונים בין הצדדים היו פגישות בירור מקדמיות שלא הניבו חוזה או הבטחה מחייבים. בית המשפט קבע כי עילת התביעה קמה בשנת 1991, ותביעת התובע, שהוגשה בשנת 1999, התיישנה. עם זאת, בית המשפט בחן גם לגופה של התביעה ולא מצא כל ראיה לחוזה מחייב או הבטחה שלטונית. הפגישות והתכתובות בין הצדדים היו משא ומתן מקדים שלא הניב הסכם תקף. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענת התובעת כי שינתה את עמדתה בכך שרכשה ציוד על בסיס הבטחות הנתבעת אינה מבוססת. רכישת הציוד לא נועדה לבניית 3,000 יחידות הדיור בלבד ושימשה גם לפרויקטים אחרים. זאת ועוד, בדוחות הכספיים ובתשקיפים שפרסמה התובעת לא הוזכרה התקשרות רב-שנתית כלשהי עם הנתבעת. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.