עפמ"ק 74036-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, והסתמכות אך ורק על המידע המצוי בהקשר: **ניתוח משפטי של פסק הדין בעפמ"ק 74036-02-25** **מבוא** פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופטת, סגנית הנשיא רבקה פרידמן-פלדמן, עוסק בערעור שהגישה מדינת ישראל על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. הערעור התמקד בגובה הקנס, ההתחייבות ומועד ביצוע צו ההריסה/התאמה שנגזרו על המשיב, בגין עבירת שימוש במבנה פנלית שנבנה ללא היתר. **עובדות המקרה** המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של שימוש ללא היתר לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, וכן בעבירות לפי חוק לאחר תיקון 116. העבירה התייחסה לשימוש במבנה פנלית בשטח של כ-58 מ"ר, שנבנה ללא היתר בראס אל עמוד, ירושלים, החל מיום 28.10.2014. **גזר דינו של בית המשפט קמא** בית המשפט קמא התחשב במתחם הענישה שחל לפני ואחרי תיקון 116 לחוק. נקבע כי טרם התיקון, קנסות על עבירות דומות היו נעים בין 300 ל-700 ¤. לאחר התיקון, הענישה הוחמרה. בית המשפט שקל את חומרת עבירות הבנייה מחד, ומאידך, את העובדה שמדובר בשימוש ולא בבנייה, שטח המבנה (58 מ"ר), משך העבירה (כחמש שנים), השימוש למגורי המשיב ומשפחתו (ולא למטרות מסחריות), ומצבו הכלכלי של המשיב. נקבע מתחם עונש הולם של 300 עד 800 ¤ למ"ר. בתוך מתחם זה, נלקחו בחשבון מאמצי המשיב לקדם הליך הכשרה של המבנה, הודאתו, ונסיבותיו האישיות. **גזר הדין הסופי של בית המשפט קמא כלל:** * קנס בסך 400 ¤ למ"ר, סך הכל 23,200 ¤, שישולם ב-45 תשלומים. * התחייבות בסך 11,600 ¤. * צו התאמה/הריסה של המבנה, שביצועו נדחה בשנה. **ערעור המדינה** המדינה ערערה על כל רכיבי גזר הדין, בטענה כי אין הלימה לענישה הנדרשת, במיוחד לאחר תיקון 116 לחוק. נטען כי היה מקום לחייב בקנס בסך 50,000 ¤ (862 ¤ למ"ר), וכן לקנוס בקנס יומי, תוך התחשבות במשך העבירה, טובת ההנאה הכלכלית, ופרק הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום. כמו כן, טענה המדינה כי ההתחייבות נמוכה מדי, והארכת מועד צו ההריסה אינה מוצדקת. **טענות המשיב** ב"כ המשיב טען כי אין עילה להתערב בגזר הדין. הוא הדגיש את נסיבותיו האישיות של המשיב (אב לארבעה, מטפל באחותו), מצבו הרפואי והכנסתו הנמוכה. נטען כי רוב תקופת העבירה קדמה לתיקון 116, שיש לכך השלכה על הענישה. כמו כן, הודגש כי מדובר בעבירת שימוש למגורים, שמתחם הענישה שלה נמוך מזה של עבירות בנייה. ב"כ המשיב חזר על העיקרון של אי-התערבות ערכאת ערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית, אלא במקרים קיצוניים. **הכרעת בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על כל חלקיו. **ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **עקרון אי-ההתערבות של ערכאת ערעור בעונש:** בית המשפט המחוזי הדגיש את הכלל המשפטי לפיו ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא בוחנת את סבירותו. התערבות שמורה למקרים חריגים של טעות מהותית או סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה. הדבר נועד לשמור על כבוד הערכאה הדיונית ועל יעילות ההליך השיפוטי. * **חידוש/הדגשה:** ההפניה לפסקי דין עדכניים (ע"פ 6626/23, 6664/23) מחזקת את העיקרון ומראה את יישומו בפסיקה עכשווית. 2. **התחשבות בתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה:** בית המשפט קמא, ובהתאם גם בית המשפט המחוזי, לקח בחשבון את חלוף הזמן ואת השינוי במדיניות הענישה בעקבות תיקון 116. עם זאת, הוא גם נתן משקל לעובדה שחלק משמעותי מתקופת העבירה קדם לתיקון. * **עקרון משפטי:** יש לתת משקל למדיניות ענישה משתנה, אך לא באופן רטרואקטיבי על תקופות עבירה קודמות לשינוי. * **הדגשה:** בית המשפט המחוזי הבהיר כי "על פני הדברים היה להחמיר עם המשיב בגין התקופה המאוחרת יותר, וכן בגין טובת ההנאה שהיתה למשיב בתקופה שמאז כתב האישום ועד להודאתו". קביעה זו, אף שלא הובילה להתערבות, מבהירה את ההתחשבות הנדרשת במדיניות הענישה החדשה. 3. **איזון בין שיקולים מחמירים ומקלים:** פסק הדין מדגים את האיזון המורכב שבית המשפט נדרש לבצע בענישה. מצד אחד, חומרת עבירות בנייה, היקף העבירה, משכה, והתקופה שלאחר תיקון 116, כמו גם טובת ההנאה, הם שיקולים מחמירים. מצד שני, שימוש למגורים, נסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, מאמציו להכשיר את המבנה, והודאתו – הם שיקולים מקלים. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט המחוזי הכיר בכך ש"אף שבית משפט קמא הקל בעונשו של המשיב, אינני רואה כי יש בכך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור". זוהי הבעת אמון בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, גם כאשר תוצאת העונש נתפסת כקלה יחסית על ידי המדינה. 4. **דחיית ביצוע צו הריסה/התאמה:** ההחלטה לדחות את ביצוע צו ההריסה בשנה התבססה על מסמך אדריכלי המעיד על מאמצים להכשרת המבנה, ועל העובדה שלא נטענה מסוכנות כלשהי מצד המבנה. * **עקרון משפטי:** סעיף 254ד(א) לחוק התכנון והבנייה מאפשר דחיית ביצוע צו התאמה אם העבודה או השימוש אינם מסכנים את שלום הציבור או בטיחותו. * **הדגשה:** בית המשפט המחוזי דחה את טענות המדינה בעניין זה, בין היתר בשל כך שלא נטענו בפני בית המשפט קמא. הדבר מחזק את העיקרון כי טענות חדשות לא נדונות בדרך כלל בערכאת ערעור. כמו כן, הודגש כי לאורך שנים לא נטען למסוכנות המבנה. 5. **פסיקת הוצאות בהליך פלילי:** המדינה טענה לחייב את המשיב בהוצאות. בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק ש"ככלל, פסיקת הוצאות במסגרת הליך פלילי חריגה ביותר", וכי התנהלות המשיב נלקחה בחשבון בקביעת העונש. * **עקרון משפטי:** פסיקת הוצאות בהליך פלילי היא חריגה, שכן מטרת ההליך היא קביעת אשמה והטלת עונש, ולא תמיד פיצוי על הוצאות. **סיכום** פסק הדין מדגים את הגישה המאזנת והשקולה של בתי המשפט בענישת עבירות בנייה ושימוש ללא היתר. הוא מחזק את העיקרון של אי-התערבות ערכאת ערעור בעונש, תוך התחשבות בשיקולים מקלים ומחמירים, ובשינויים בחקיקה ובמדיניות הענישה. ההתמקדות במצבם האישי והכלכלי של הנאשמים, במאמציהם להכשיר את המצב, ובשאלת המסוכנות, משקפת גישה הוליסטית הנדרשת ביישום דיני התכנון והבנייה.