ת"פ 22375-03-20

תקציר

השופט במקרה זה החליט לבטל את הרשעתם של הנאשמים ולהטיל עליהם עונש שיקומי בשל מספר נסיבות מקלות. ראשית, העבירה שבוצעה לא הייתה ברמת החומרה הגבוהה ביותר, והנסיבות והתוצאות לא היו מחמירות יתר על המידה. שנית, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (כ-5 שנים) ועברם הפלילי הנקי של הנאשמים לפני ואחרי האירוע דיברו לטובתם. שלישית, השיהוי בהגשת כתב האישום, שלא היה מוצדק ונבע מהתנהלות הרשויות, שקל לטובת ביטול ההרשעה. בנוסף, נלקחו בחשבון גילם הצעיר של הנאשמים, האירוע הפלילי הראשון והיחיד, תסקיר המבחן החיובי, התנדבותם לשירות קרבי וסיום הסכסוך בין הצדדים ללא הרשעה. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שהנאשמים הסכימו לשלם למתלונן פיצוי משמעותי, לצד עקרון אחידות הענישה – שכן שאר האשמים שהיו מעורבים באותו אירוע לא הורשעו. לבסוף, הדגישה השופטת כי ביטול ההרשעה, חרף קביעת האשמה, משמש סעד הולם להקהות את נזקי ההליך ושומר על עקרונות הצדק וההגינות.