ה"פ 32389-02-17

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת הדין החל. לאחר ששקל את הטענות, נחה דעתו של השופט כי המבקש הציג טענה לכאורה המעלה שאלה רצינית הראויה לדיון בדיון מלא. לגופו של עניין, הוכיח המבקש כי טענתו אינה קנטרנית אלא מציגה סוגיות מורכבות של דין ועובדה. השופט מדגיש כי פעילותו העסקית של המבקש, הכוללת המרת מטבע והעברות כספים, אינה כרוכה מטבעה בניכיון מזומנים או צ'קים, והמבקש מחזיק ברישיונות הנדרשים מהרשויות הרלוונטיות. יתר על כן, הבנק לא סיפק ראיות קונקרטיות לפעילות בלתי חוקית או חריגה כלשהי בחשבונו של המבקש, אלא הסתמך על חששות כלליים לגבי סיכונים פוטנציאליים. השופט מדגיש כי על הבנקים מוטלת חובה לפקח על חשבונות והם יכולים לסרב לקבל שירותים בשל חששות לגיטימיים הקשורים להלבנת הון או מימון טרור. עם זאת, במקרה זה, נראה כי ההצדקה של הבנק לסגירת חשבונו של המבקש אינה מספקת, במיוחד נוכח מערכת היחסים ארוכת הטווח בין הצדדים, כאשר החשבון מתנהל כשש שנים ללא בעיות קודמות. נמצא כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למבקש אם החשבון ייסגר באופן חד צדדי, מה שעלול להשבית את עסקיו, גבוה משמעותית מכל נזק שעלול להיגרם לבנק אם יישמר המצב הקיים. עוד מציינת השופטת כי המבקש עוסק במאמצים לתת מענה לחששות הבנק ומגלה נכונות לשתף פעולה עם הבנק והרשויות הרלוונטיות. לאור ממצאים אלה, נעתר השופט לצו הביניים שביקש המבקש, המונע מהבנק לסגור את החשבון עד להכרעה בתביעה העיקרית. החלטה זו נועדה לשמור על המצב הקיים ולהפחית את הסיכון לנזק בלתי הפיך לעסקיו של המבקש. השופט מעודד את הצדדים לנהל דיאלוג ולהגיע להסכם שייתר את התיק העיקרי. בנוסף, נדרש המבקש להעמיד ערבות בסך 75,000 ₪ להבטחת פיצוי הבנק במקרה של פגיעה כלשהי בצו הביניים. כמו כן חויב הבנק לשלם למבקש את הוצאותיו, בסך 15,000 ₪. הדיון העיקרי נקבע ל-4 במרץ 2018, אלא אם הצדדים יגיעו להבנות קודם לכן.