רע"א 6905/11

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי לקיים פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם. תחילה שקל בית המשפט המחוזי הן את הסיבה לאי הופעתו של הנאשם והן את פוטנציאל ההצלחה של הגנתו אם פסק הדין יבוטל. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתן לסלוח על רשלנות אם קיימת הגנה מהותית, אך התעלמות מכוונת מהליכים משפטיים אינה יכולה. מקרה זה הוגדר כחריג, כאשר התעלמותו העקבית של הנאשם מבית המשפט ומהוראותיו, לרבות אי הצגת ראיות רפואיות מספיקות המצדיקות את אי הופעתו, מעידה על זלזול ולא על רשלנות גרידא. למרות שהנאשם טען לבעיות בריאותיות, המסמכים שצורפו לא הוכיחו די הצורך להחמיץ מועדים בבית המשפט. יתר על כן, למרות שניתנו לו הזדמנויות, הנאשם נמנע מלעסוק באופן משמעותי בראיות המהותיות נגדו, אלא הסתמך על הצהרות עמומות. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד הזמן וההליכים השיפוטיים, שהם משאבים ציבוריים מוגבלים. למרות הכרזתו על פשיטת רגל, מצבו הכלכלי של הנתבע לא שינה את החלטת בית המשפט, שכן הצדדים הרלוונטיים לא טענו כי יש לבטל את פסק הדין לטובת הנושים. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור והחליט כי על הנתבע לשלם את הוצאות המשיבים, המוגבלות לערבות שהפקיד.