ה"פ 5477-04-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בסתירה בין שתי עסקאות נדל"ן הנוגעות לאותה פיסת קרקע. העסקה הראשונה נערכה בין התובע לנתבע הראשון, והעסקה השנייה נערכה בין הנתבע הראשון לנתבע השני. הנתבע השני טוען כי העסקה הראשונה נרקמה וכי לא היה הסכם מחייב בין התובע לבין הנתבע הראשון. עם זאת, השופט קבע אחרת, קיבל את אמיתות חתימותיו של הנתבע הראשון והכיר בתוקפה של העסקה בין התובע לנתבע הראשון. זאת ועוד, השופט קבע כי עסקת התובע קודמת לזו של הנתבעת השנייה בשל תחולת סעיף 9 לחוק המקרקעין. סעיף זה קובע כי במקרים של עסקאות מקרקעין סותרות, לעסקה הקודמת יש עדיפות, ובלבד שהרוכש הראשון פועל בתום לב ורושם את העסקה לפני השני. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי קיימת מניעה אובייקטיבית לרישום מיידי של העסקה, וכי אי ביצוע העסקה לא נבע מרשלנות או מחדל מצדם. מנגד, השופט קבע כי הנתבע השני לא פעל בתום לב, וכי טענתו כי ביצע את העסקה במועד מסוים אינה אמת. עדויות הנאשם השני ועדיו היו סותרות ונסתרות, מה שהוביל את השופט לקבוע כי העסקה השנייה הייתה פיקטיבית. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובע, קיבל את התביעה והורה לנתבע השני לשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪.