תו"ב 70061-03-17

תקציר

בית המשפט הרשיע את נאשם 1 בהפרת סעיף 214 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שעניינו הגשת תכנית א' הן לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים והן לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים. זאת משום שהתכנית הכילה מידע כוזב על מידות גרם המדרגות והמעלית, ומטרת המידע המוטעה הייתה להבטיח את אישור התוכנית ללא צורך לערב את שירותי הכבאות. עם זאת, בית המשפט מצא כי קיים ספק סביר לגבי העבירות האחרות המיוחסות לנאשם 1, ולכן זיכה אותן. גם לגבי נאשם 2 מצא בית המשפט ספק סביר בכל האישומים, ולכן זיכה אותו מכל העבירות. המידע הכוזב בתכנית א', בדבר רוחב המדרגות, לא הוכח כי היה ידוע לנאשם 2, ואף לא הוכח כי הייתה להם מטרה לאפשר את אישור התכנית. למרות שנאשם 2 היה נציג הדיירים ונכח פיזית בדיון בוועדת הערר, בית המשפט הכיר בכך שהם אינם מכירים את הנהלים ולכן שתיקתם במהלך הדיון אינה יכולה לשמש ראיה לאשמה. ככלל, מצאה השופטת כי נאשם 1 לא זכה ליחס סלקטיבי בהשוואה לנאשמים אחרים, ועל כן הגנת הצדק באמצעות אכיפה בררנית אינה ישימה במקרה זה.