ע"א 4636/07

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על סמך מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר לאמיתות המסמך הטוען לזכותם בקרקע. השיהוי הממושך של למעלה מחמישים שנה בעמידה על זכויותיהם, ללא הסבר משכנע, מעורר ספק במהימנות תביעתם ומרמז על נטישת זכויותיהם. שנית, פסקי הדין בעניין סעיף 20(ב)(2) לחוק נכסי נפקדים, המחייב תובעים להציג הוכחות מעבר לספק סביר, תומכים אף הם בפיטורים. בנוסף, המערערים אינם יכולים ליהנות מהוראת סעיף 43 לפקודת הראיות, היוצרת חזקת אותנטיות לתעודות ישנות, שכן החזקת המסמך על ידי המערערים במשך שנים אינה מזכה אותו כמצוי ב"משמורת לגיטימית". לבסוף, גם אם נקבעה אמיתות המסמך, סעיף 17(א) לחוק נכסי נפקדים מגן על עסקאות שנעשו בתום לב מול האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בית המשפט אינו מוצא סיבה לפקפק בתום ליבו של האפוטרופוס במקרה זה, ובכך נותן תוקף לעסקאות ומגן על צדדים שלישיים שקיבלו זכויות במקרקעין לפני עשרות שנים. הערעור נדחה, והמערערים אחראים לשכר טרחת עורך הדין של המשיבים. השופט ח' מלצר והשופט א' פוגלמן מסכימים עם פסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין.