ת"א 6176-10-18

תקציר

התובעים והנתבעים הם בעלי קרקעות שכנות מאז שנת 1951, המופרדות על ידי גדר. מקורה של המחלוקת הוא בטענת התובעים כי הנתבעים מחזיקים שלא כדין בכ-53 מ"ר קרקע שאמורה להיות שייכת להם. התובעים טוענים כי הקרקע חולקה באופן לא שוויוני, והם מבקשים לפנות את הנתבעים מהשטח שבמחלוקת או לקבל פיצוי כספי. פסק הדין מכיר בזכותם של התובעים למחצית מהמקרקעין המוחכרים. עם זאת, מאחר שהנתבעים מחזיקים בשטח שבמחלוקת שנים רבות, ובהתבסס על הגדר הניצבת בין הנכסים מאז שנת 1951, מוצא בית המשפט כי קיימת הסכמה להשארת קו הגבול קבוע. לפיכך, אין התובעים יכולים לחייב את הנתבעים לשנות את החזקה במקרקעין. החזקה הנוכחית של הנתבעים מוכרת, ועומדת בפניהם האפשרות לפנות את השטח שבמחלוקת או לשלם לתובעים פיצוי כספי, המחושב כאילו התובעים מקבלים תשלומי איזון לפי סעיף 39 לחוק המקרקעין. אם יבחרו הנתבעים לשלם פיצויים, החלוקה הנוכחית בפועל של הקרקע תישאר על כנה, וחוזי החכירה יותאמו בהתאם. עוד קובע בית המשפט כי תביעת התובעים אינה מיושנת, שכן היא נחשבת לתביעה במקרקעין, ותקופת ההתיישנות בגין תביעות מסוג זה היא 25 שנה. למרות שהתובעים התמהמהו בעמידה על זכויותיהם, הנתבעים לא הוכיחו נזק מהותי כתוצאה מכך, והתביעה אינה נדחית בנימוקים אלה. טענות נוספות של התובעים, כגון איטום חלון והסרת מזגן, נדחות מאחר שלא הוכח שהן זכאיות לסעד כזה. התובעים ביקשו גם פיצוי כספי בגין "דמי שימוש" ו"הפרת חובה חקוקה", אך בית המשפט לא מצא טעם בתביעות אלה. לסיכום, השופטת מקבלת חלקית את טענות התובעים ומורה לנתבעים להודיע לתובעים בתוך 90 יום ממועד בחירתם בשתי האפשרויות שהוזכרו לעיל. פסק הדין ניתן לערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.