בש"פ 2864/95

תקציר

המערערים הואשמו בעבירות סמים וביקשו להשתחרר ממעצר לפני משפט. בית המשפט המחוזי בחיפה שחרר את המערער מס' 2 מחוסר ראיות מספיקות, והטיל עליו "מעצר בית". בינתיים נותר המערער מס' 1 במעצר. שני המערערים, שלא היו מרוצים מההחלטה, עתרו לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשותיהם, תוך שהוא מדגיש את האינטרס הציבורי ואת המשפט המתוכנן באוקטובר 1995. בקשתו של המערער מס' 1 לחלופת מעצר נדחתה בטרם עת. המערער מס' 2 ערער על החלטת מעצר הבית, בטענה כי יש לגבור על זכותו החוקתית לחירות. בית המשפט הסכים לכך, תוך שהוא מצטט את סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי מעצר דורש ראיות מספיקות וחשש לשלום הציבור. מאחר שבית המשפט המחוזי לא מצא ראיות מספיקות נגד המערערים מס' 2, הגבלת חירותם לא הייתה מוצדקת. בית המשפט הדגיש כי תכליתן של חלופות מעצר היא למנוע פעילות פלילית נוספת ויש להטילן רק במקרים חריגים. לפיכך, התקבל ערעורו של המערער מס' 2, ותנאי מעצר הבית הוסר. מנגד, ערעורו של המערער מס' 1 על משמורת רצופה נדחה, שכן בית המשפט מצא ראיות לכאורה מספיקות למעצרם. פסק הדין הדגיש את הזכות החוקתית לחירות אך דחה את בקשתו של המערער מס' 1, בהתחשב בנסיבות. פסק הדין הדגיש את תפקידן של חלופות המעצר כאמצעי מגביל פחות והבהיר את מטרתן – להבטיח את הופעתו של הנאשם בבית המשפט ולמנוע פעילות פלילית נוספת. משכך, פסקי הדין של המערערים היו מעורבים, כאשר המערער מס' 1 נותר במעצר ותנאי מעצר הבית של המערער מס' 2 הוסר.