דב"ע נה/92-0

תקציר

טכנאי שיניים, המערער, טען כי נפגע בעינו השמאלית בעבודה ביום 22.9.90, והגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי למעלה משנה לאחר מכן, ביום 26.12.91, להכרה באירוע כתאונה המחייבת תגמולים. המכון דחה את תביעתו, בנימוק של היעדר הוכחה לתאונה והיעדר אישור רפואי ראשון. לאחר מכן לקח המערער את העניין לבית המשפט. המכון טען כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הממושך בהגשת התביעה, וכן הטיל ספק לגופן של טענות המערערת. בית הדין המחוזי דחה את התביעה, הסכים עם עמדת המכון בנוגע לשיהוי, וקבע כי לא נפלה תאונה. בערעור קבעו השופטים כי המערערת אכן קבעה מועד ספציפי לאירוע וכי העיכוב היה שלושה חודשים בלבד, דבר שהמכון לא הצדיק די הצורך כנימוק לדחיית התביעה. השופטים מתחו ביקורת על התנהלות בית המשפט המחוזי בתיק וקבעו כי יש לבחון את התביעה לגופה. הם החזירו את הדיון לבית המשפט המחוזי למשפט חוזר, שיוכרע על ידי הרכב אחר, ופסקו למערער את הוצאות משפטו בגין שני המשפטים.