ע"א 813/06

תקציר

בעניינו של המערער, תלמיד שנפגע במהלך אירוע ספורט בית ספרי בשנת 1991, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את התביעה בגין רשלנות כלפי בית הספר. המערער טען כי פציעתו הקשה ברגלו נבעה ממחסור בחול בבור הקפיצה לרוחק ומפיקוח לקוי. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת הרשלנות הנטענת, לרבות לא הוכחת מצבו של הבור בעת האירוע. ההגנה של בית הספר, הנתמכת בחוות דעת מהימנה יותר, הצביעה על כך שבור הקפיצה עמד בסטנדרטים בינלאומיים וכי הפיקוח היה מספיק. התובעים הסתמכו על העיקרון המשפטי מסעיף 41 לפקודת הנזיקין, לפיו נטל ההוכחה צריך לעבור לנתבע, אך בית המשפט קבע כי שניים מתוך שלושת התנאים הנדרשים למשמרת זו לא התקיימו. התובע לא יכול היה לטעון באופן משכנע כי לבית הספר היה ידע רב יותר על נסיבות גרימת הפציעה או כי רשלנות הייתה סבירה יותר מתקלה מקרית במהלך הקפיצה. עוד ציין בית המשפט את האיחור בהגשת התביעה, שפגע באיסוף הראיות. בערעור נדחתה גם הבקשה לדון בדוקטרינת "הסיבתיות הדו-משמעית", שכן היא לא הועלתה קודם לכן. לפיכך, פסק הדין המקורי של בית המשפט התקבל, וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להטיל אחריות על בית הספר, והערעור נדחה בהוצאות שנפסקו לנתבעים.