ע"נ 56910-02-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור על החלטת קצין תגמולים בדבר הכרה בקשר סיבתי בין מצבו הנפשי של חייל מילואים, ששירת במלחמת יום הכיפורים, לבין שירותו הצבאי. המערער, שהגיש לראשונה בקשה להכרה בנכות בשנת 2003, עבר הליך משפטי ממושך, הכולל מספר ערעורים. הרקע כולל חוויות ילדות קשות וחוות דעת מומחה שנויה במחלוקת שהובילה לפסק דין קודם שייחס שליש מנכותו הנפשית של המערער לשירותו הצבאי. לאחר מכן הגיש המערער "בקשה לעיון חוזר" לפי חוק הנכים, בהתבסס על חוות דעת מומחה חדשה משנת 2010. השאלה המרכזית בערעור הספציפי הזה היא האם חוות הדעת החדשה מהווה "ראיה חדשה", ובכך מאפשרת החלטה חדשה של הממונה על התגמולים. חוות הדעת, שבית המשפט בוחן ומשווה ביסודיות לחוות דעת קודמות של מומחים, משמיטה עובדות מכריעות על עברו של המערער ואינה מציגה כל תזה רפואית חדשה. מאחר שהיא אינה נחשבת ל"ראיה חדשה", הערעור נדחה. המערערת חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. פסק דין זה מחזק את היקפן המצומצם של "ראיות חדשות" בחוק ומדגיש את סופיות ההליכים המשפטיים.