עב"ל 10898-08-16

תקציר

פסק הדין מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הדוחה את ערעור המוסד ופוסק לטובת המשיב. המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 12(ה) להסכם ההלוואה, המתייחס לאנשים המוגבלים בניידות הזקוקים לרכב עם אבזרים מיוחדים. בית המשפט מגיע למסקנה כי המשיב, שמצבו הרפואי החמיר, זכאי לקבל הלוואה לרכישת רכב מיוחד חדש לפי סעיף 12(ה) להסכם. פרשנות זו מבוססת על לשון הסעיף, תכלית הסכם ההלוואה והעקרונות שהותוו בפסיקה לעניין פרשנות הסכם הניידות. על פי פסק הדין, מטרתו הברורה של הסכם ההלוואה היא לסייע לאנשים המוגבלים בניידות, ובפרט לאלה הזקוקים לאבזרים מיוחדים לרכב, לרכוש רכב מיוחד המתאים למצבם הרפואי. בית המשפט מפרש את הסעיף באופן סביר, וקובע כי ההלוואה הקודמת של המשיב, שניתנה על פי הסכם הניידות לפטור ממס על רכב רגיל, אינה אמורה להשפיע על זכאותו הנוכחית להלוואה לרכישת רכב מיוחד. פרשנותו המילולית של הסעיף תומכת בנימוק זה. זאת ועוד, בבואו לפרש את ההסכם באופן הוליסטי ובהתחשב במטרתו לשפר את מצבם של הנכים, מוצא בית המשפט כי הגבלת ההלוואה של המשיב תיצור פער בלתי מוצדק בין קטגוריות שונות של מוגבלים בניידות. כך, זכאי המשיב לקבל הלוואה בשיעור של 80% ממחיר הרכב החדש, ללא קשר לשווי רכבו הקודם. השופטים מסכימים כי יש לדחות את הערעור, תוך הדגשה כי פרשנות ההסכמים צריכה להעדיף את "הצד השלישי" במקרים של עמימות, המתייחסת בהקשר זה למשיב. בנוסף, פסק הדין מדגיש את הצורך של הצדדים לשקול לפשט את הניסוח המורכב והמפותל של ההסכמים כדי להנגישם. המוסד חויב לשאת בהוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.