ת"א 34456-08-14

תקציר

התובעים, בעלים רשומים של שתי חלקות קרקע בתל אביב-יפו, הגישו תביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 בגין החזקה שלא כדין של חלקים מהחלקות האמורות ללא רשות התובעים, וביקשו את פינויים. הנתבע 1 טען מנגד כי יש לו זכויות במקרקעין בדרך של רכישה והחזקה לאחר מכן משנת 1976, ועל כן התביעה נדחית על ידי חוק ההתיישנות, או לחילופין, יש ליתן לו רשות בלתי חוזרת להשתמש במקרקעין, או לחייב את הפינוי בפיצוי בגין השקעותיו. בית המשפט קבע כי הוכחה זכותם של התובעים לתבוע פינוי, שכן הם הגישו תצהירי רישום רלוונטיים וסקיצה המזהה את הקרקע המדוברת. עוד נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו את הגנת ההתיישנות שלהם, שכן לא יכלו להראות חזקה לתקופה הנדרשת. באשר לזכויותיו של הנתבע 1 במקרקעין, מצא בית המשפט כי הוא השתמע מהיתר להשתמש במקרקעין משנת 1976, אך אין בכך כדי ליצור זכות חוקית לפיצוי בעת הפינוי. בית המשפט הדגיש כי היתר מכללא לשימוש בקרקע ציבורית הוא נדיר ואינו מקנה זכויות בלתי חוזרות. לפיכך, על הנתבעים לפנות את הקרקע, ובית המשפט הורה להם לעשות כן בתוך תקופה קצובה. בנוסף, פסק בית המשפט הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעים, שישולמו על ידי הנתבע 1.