תמ"ש 45893-12-19

תקציר

התובע, שהוא בעלה לשעבר של הנתבעת, הגיש בקשה לחייב את גרושתו ואת בעלה הנוכחי (הנתבעים) לשלם לו פיצויים בסך 280,000 ₪ בגין לשון הרע. המחלוקת התעוררה בעקבות שני פרסומים ברשת הקשורים לכתבה על מקלחונים פגומים לכאורה של חברה מסוימת, בהם צולם התובע מתלונן על מוצר שהותקן בבית אמו. הפרסום הראשון היה תגובתו של הנתבע – הבעל לשעבר – לכתבה, שכינתה את התובע "שקרן, נוכל וסחטן". הפרסום השני היה של הנתבע – הבעל הנוכחי – שכתב כי התובע ידוע כשקרן ואמן בלוף. בית המשפט מצא כי פרסומים אלה מהווים לשון הרע, שכן הם עלולים להשפיל את התובע בעיני הציבור ולהפוך אותו למטרה לשנאה, בוז או לעג. הנתבעים טענו כי מדובר בפרסומים זניחים וכי לא ניתן לזהות את התובע כמושא הפרסומים, אך בית המשפט דחה טענות אלה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי הפרסומים היו נכונים ונעשו לטובת הציבור, שכן קיימת מחלוקת לגיטימית על קיומו וסכומו של החוב, ולקרוא למישהו שקרן או נוכל חורג מגבולות ההתנהגות הסבירה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי העניין הציבורי בסוגיה הצרכנית המועלית בכתבה אינו מצדיק את אופיים הפוגעני של פרסומי הנתבעים. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 5,000 ₪ עבור הפרסום הראשון ו-8,000 ₪ עבור הפרסום השני. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך 7,000 ₪, ואגרת בית המשפט. ההחלטה התקבלה ללא שמיעת ראיות כלשהן, והסכום שנפסק היה נמוך משמעותית מדרישת התובע, בהתחשב בהקשר המשפחתי של הסכסוך.