ת"א 1938/08

תקציר

הסכסוך נסוב סביב דירה בתל אביב שמכירתה סוכמה בין התובעים לנתבע. הדירה הייתה אמורה להגיע עם מקום חניה אך הייתה בעיה טכנית בנוגע לרישומה. הנתבעת הסכימה לתקן את צו הבית המשותף בתוך שנה כך שיצמיד את מקום החניה לדירה. זה צוין כתנאי יסודי בחוזה, הקובע כי כל הפרה תגרור פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק. הפיצוי נקבע על 22 אלף דולר. הנתבעת לא תיקנה את הרישום בתוך פרק הזמן שנקבע, והתובעים הגישו תביעה לאכיפת ההסכם וביקשו את הפיצוי המוסכם. עם זאת, נמצא כי מקום החניה כבר היה רשום על שם התובעים, ולכן המשפט התנהל אך ורק בנושא הפיצוי הכספי. בית המשפט מצא את הנתבעת מפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בלוח הזמנים. התובעים היו זכאים לפיצוי המוסכם, אך בית המשפט שמר לעצמו את הזכות להפחית אותו אם הדבר נראה בלתי סביר. במקרה זה קבע בית המשפט כי יש להפחית את סכום הפיצוי מ-22,000 דולר ל-15,000 ש"ח משום שההפרה לא הייתה חמורה במידה המצדיקה את מלוא הסכום. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.