ע"א 2122/04

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בתיק בין סיגל ביטון לבין קצין הפיצויים לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום). סיגל טענה כי היא בת זוגו הידועה בציבור של המנוח, סרן לירון יוגב, ולכן יש להכיר בה כאלמנתו ולקבל את הפיצוי המתאים. פקיד הפיצויים חלק על טענה זו, וטען כי סיגל והמנוח לא היו "ידועים ביחד כבעל ואישה". בית המשפט העליון פירט את ההיסטוריה של מערכת היחסים בין סיגל למנוח, שהחלה בשנת 1994 ונמשכה עד מותו בשנת 2001. בית המשפט בחן את הקריטריונים להכרה בידועים בציבור ומצא כי המגורים המשותפים ותפיסת בני הזוג זה את זה כבני זוג הם הגורמים הקובעים. פסק הדין תיאר את הסדרי המגורים של בני הזוג, את האינטראקציות הכלכליות שלהם ואת תוכניותיהם להינשא בעתיד. השופטת יעקובי-שווילי והשופט נאמן היו בעד קבלת הערעור והגיעו למסקנה כי סיגל והמנוחה אינם ידועים בציבור. לטענתם, כוונתם של בני הזוג להינשא באופן פורמלי ומשך מגוריהם המשותפים הקצר מצביעים על כך שהם אינם רואים עצמם כידועים בציבור. יתר על כן, הנסיבות, לרבות היעדר כספים משותפים והכרזתו של המנוח את אחיו כמוטב, שקלו כנגד ההכרה בתביעתה של סיגל. השופט גריל היה בדעה חולקת וסבר כי אין להתערב בהחלטת הוועדה. הוא הדגיש כי פסק הדין התבסס על קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים, אשר עוגנו היטב בראיות. השופט גריל התייחס לקשר העמוק והקשר ההדוק בין סיגל למנוח, וציין כי יש להבין את משך מגוריהם המשותפים הקצר בהקשר של שירותו הצבאי של המנוח. הוא גם לא מצא את תוכניותיהם של בני הזוג להינשא בעתיד כפגיעה בהכרה בידועים בציבור שלהם, בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של מערכת היחסים שלהם. בסופו של דבר התקבלה החלטת הרוב של השופטת יעקובי-שווילי והשופט נאמן, והערעור התקבל. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי סיגל והמנוח לא היו ידועים ביחד כבעל ואישה, ולכן סיגל אינה זכאית לפיצוי אלמנה לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום).