ע"פ 10478/09

תקציר

במקרה הנדון, הורשע המערער, קשיש, במעשה מגונה בקטין בנסיבות של אונס, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בתחילה, כתב אישום ייחס לו את העבירה, בה הודה לאחר תיקון כתב האישום, ולאחר מכן חזר בו מהודאה זו, רק כדי להודות שוב לאחר תיקון מאוחר יותר. בית המשפט שקל דיווחים שהדגישו את הכחשתו הראשונית ואת הסיכון הנמוך לחזרה לפשע, אך ציין גם את קבלת האחריות שלו בסופו של דבר ואת ההשפעה הרבה על הקורבן. ההגנה טענה כי הודאתו לא הייתה כנה, וניתנה במסגרת ייעוץ משפטי שנועד להימנע מתוצאות קשות יותר. בנוסף, הועלו חששות לגבי מצבו הנפשי ויכולותיו הקוגניטיביות של המערער, שבאו לידי ביטוי בהערכות פסיכיאטריות שונות אשר הצביעו על ניסיונות מצדו להעמיד פנים של דמנציה. הבקשה לחזור בו מהודאתו פעם נוספת נתפסה כטקטית ולא אמיתית על ידי בית המשפט, שהבחין כי המערער מבין את ההליך המשפטי. השופטים ציינו כי ההודאה השנייה עלתה בקנה אחד עם הדיווחים שבהם הודה בעבירה והביעו ספקנות לגבי מניעיו לחזור בו, ובסופו של דבר דחו את בקשתו לחזור בו מההודאה. למרות שהכיר בירידה קוגניטיבית פוטנציאלית, בית המשפט קבע כי אין ראיות מספיקות להוכיח שההודאה נבעה מחוסר יכולת נפשית. לפיכך, הערעור על ההודאה לא התקבל, ונקבעו הליכים נוספים בגזר הדין, והתבקשו תסקיר נוסף.