ת"א 8990-08-23

תקציר

השופט קבע כי בקשת הנאשם לדחות את התביעה הייתה כדין. השופטת הדגישה כי החלטה זו לא קבעה תקדימים לבירור עתידי לגופה של התביעה. השופט הבחין בין הזכות החוזית בחצר לבין שאלת הרישום בטאבו. השופטת בחנה את הסכם המכר ואת נספחיו, מהם עולה כי זכויות התובעים בחצר נבדלות משאלת רישומה. השופט התייחס גם לפסק דין קודם שבו היו מעורבים התובעים והמוכר המקורי, שלא התייחס לסוגיית זכויות הבעלות בחצר. השופט הגיע למסקנה כי סוגיית החזקה והשימוש בחצר דורשת בירור נוסף באמצעות הצגת ראיות ולא ניתן להכריע בה רק על סמך המסמכים שהוגשו. בנוסף, קבעה השופטת כי יש להשאיר את שאלות תקופת ההתיישנות וגופם של טיעוני הנתבע להליך העיקרי. מאחר שעדיין הייתה אפשרות, ולו קלושה, כי ניתן יהיה להעניק לתובעים את הסעד המבוקש, החליטה השופטת כי דחיית התביעה על הסף תהיה צעד קיצוני שאינו הולם את השלב הנוכחי של ההליך. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחתה. השופטת הדגישה כי החלטה זו אינה משקפת לגופן של טענות הנאשם, אליהן יידונו בהליך העיקרי. הוצאות הבקשה המקדמית, שנקבעו על סך 7,500 ₪, יישקלו וייפסקו לצד הזוכה במהלך פסק הדין בהליך העיקרי.