רע"א 1273/15

תקציר

בית המשפט בחן את הערעור בעניין הארכת מועד לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. על אף ששקל את הערעור כאילו ניתנה רשות, דחה אותו בית המשפט לגופו מבלי להיזקק להתייחסותו של המשיב. ההחלטה התבססה על היעדר טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל כך שהמבקשים לא ציינו בבירור מתי נודע להם על פסק הדין. בית המשפט ציין מחלוקת בשאלה האם יש להחיל את מועד ההמצאה המחמיר או את מועד המודעות, אך לא מצא הצדקה לעיכוב על בסיס טכני זה. התנהגותו של המבקש, לרבות מחיקת ראיות פוטנציאליות וניסיון להנחות עדות, ערערה עוד יותר את טענת ההגשה במועד. תקנה 528 מאפשרת הארכת מועדים מ"טעמים מיוחדים", ומדגישה את חשיבותו של העיתוי הסטטוטורי לשמירה על יעילות שיפוטית. עם זאת, טעמים אלה חייבים להיות מעבר לשליטתו של בעל הדין, תנאי שלא התקיים במקרה זה בשל רשלנות משמעותית של המבקש ואי נקיטת הליכים במועד. למרות שניתנת גמישות משפטית מסוימת לטעויות אנוש אם לא עקב רשלנות, הדבר לא חל כאן. רשלנותו של המבקש, לרבות מחדלים קודמים בהגנה, הפכה את הבקשה לחסרת תוקף. בית המשפט הגיע למסקנה כי חרף היתרונות הפוטנציאליים של ההגנה העיקרית של המבקשת, הזנחתה הקודמת וחוסר יכולתו המתמשך של המשיב להמשיך עם רכושם בשל התדיינות משפטית תלויה ועומדת, מצדיקים את קיום פסק הדין תוך מתן עדיפות לסופיות הדיונים. לא נפסקו הוצאות מאחר שלא התבקשה תשומות המשיב.