ע"א 3433/00

תקציר

המערערים, אם ובנה, מכרו נכס מקרקעין וחלקו על משרד המשיב (מינהל מס שבח מקרקעין) על מחיר הקרקע החייבת במס שבח. השווי החוזי הנקוב בהסכם המכר היה שונה משווי השוק המוערך על ידי המשיב, מה שהוביל למחלוקת על השווי המתאים לצורכי חישוב מס. על פי חוק מיסוי מקרקעין, הכלל הוא כי מחיר השוק הוא הקובע, ואילו התנאי החריג הוא שימוש בערך החוזי אם נקבע בתום לב וללא יחסים מיוחדים בין הצדדים. בית המשפט העליון קבע כי החלטת ועדת הערר לצדד באומדן שווי השוק של המשיב, הגבוה בקרוב ל-50% מהשווי החוזי, היא קביעה עובדתית החורגת מתחום ביקורתו של בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי אי התאמה גרידא בין ערכי החוזה לשווי השוק אינה מספיקה כדי להסיק חוסר תום לב, אך הכיר בכך שהוא משמש אבן בוחן לבחינת הסוגיה. מאחר שהמערערים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי עסקאתם עומדת בתנאי החריג, פסק הדין נגדם התקבל. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.