בש"א 13888/06

תקציר

הבנק הגיש תביעה נגד בילאור חברה למסחר ואחזקה בע"מ ואחד הערבים לה, ערב, לתשלום חוב החברה, שהסתכם ביותר מ-10 מיליון שקל. ערב הסעודית הגישה בקשה לחופשה כדי להתגונן, וביקשה למחוק את הכותרת של "פסק דין מקוצר" ולדחות את התביעה בעילה של התיישנות. כבוד הרשם העביר את הבקשה לבנק לקבלת תגובה. הבנק הכחיש את טענותיה של ערב הסעודית וביקש לחקור את המבקש. ערב טענה כי התביעה התיישנה שכן הבנק שלח מכתב דרישה בשנת 1999, והתביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2006, הייתה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. הבנק טען כי הטענה לא הועלתה במפורש וכי המכתב לא התקבל בערב. עוד טענו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בשל הסכם לכאורה בין ערב לבנק משנת 1998. עם זאת, בית המשפט מצא כי מכתב הדרישה איחד את החוב וכי עמדת הבנק עצמו אישרה זאת. בית המשפט קבע כי מועד לידתה של עילת התביעה אינו תלוי בידיעתו של הנתבע וכי טענת הבנק בדבר קבלת המכתב אינה תקפה. כמו כן, בית המשפט שקל את טענת ערב כי יש לדחות את תקופת ההתיישנות בשל הסכם עם הבנק ומצא כי היא בלתי סבירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה נדחתה בזמן והורה על מחיקת תביעת הבנק. מאחר שבית המשפט הגיע למסקנה זו, הוא לא בחן טענות אחרות שהעלתה ערב. עם זאת, השופט בחר לדון בהם בכל זאת ומצא כי טענותיו של ערב מעניקות לו הגנה מספקת כדי להיות ראוי להישמע ולהתברר. לפיכך ניתנה לערב רשות להתגונן מפני התביעה, למרות טענת הבנק כי הבקשה אינה ראויה. בסופו של דבר הבקשה התקבלה, ותביעת הבנק נדחתה על בסיס התיישנות. כמו כן נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.