תאד"מ 41683-09-20

תקציר

פסק דין זה מתייחס להסכם תיווך שנחתם על ידי הנתבע הראשון, בו צוין שמו של הנתבע השני כלקוח. הנכס הנזכר בהסכם נרכש מאוחר יותר על ידי הנתבע השני, מה שהוביל את התובע לתבוע חיוב של שני הנתבעים בתשלום דמי התיווך, בתוספת כפל שכר טרחה זה כפיצוי, כאמור בהסכם. הנתבעים טענו כי הנתבע השני לא חתם על ההסכם וכי אין לחייב את הנתבע הראשון בתשלום האגרה משום שלא רכש את הנכס. עוד טענו כי התובע לא היה הצד היעיל בעסקה וכי הציג מצגי שווא כדי לגרום לנתבעים לחתום על ההסכם. עם זאת, השופט קבע אחרת, וקיבל את טענות התובע וטענותיו. נמצא כי הנתבע הראשון חתם על ההסכם לאחר שקיבל אישור מהבעלים של הנתבע השני. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים, ובפרט הנתבע הראשון, היו מנוסים בעניינים עסקיים ולכן לא מצאה סבירות שיחתמו על מסמך חשוב מבלי להבין את תוכנו. זאת ועוד, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבעים בדבר מרמה או מצג שווא מצד התובע ובמקום זאת מצאה כי ההסכם החתום מצדיק את טענות התובע. באשר לזיהוי לקוחות ויריבות, קבע השופט כי חתימתו של הנתבע הראשון כובלת את הנתבע השני משום שנעשתה מטעם החברה באישור בעל מניותיה. עוד ציינה השופטת כי תנאי ההסכם חייבו את שני הנתבעים לשלם את דמי התיווך, גם אם העסקה בוצעה על ידי הנתבע השני. בסוגיית הגורם היעיל הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת אכן מילאה את התנאי של היותה הגורם היעיל להצלחת העסקה ולכן מגיעה לה דמי תיווך. גובה שכר הטרחה, שהוסכם עליו בחוזה, לא היה שנוי במחלוקת על ידי הנתבעים. לפיכך החליטה השופטת לחייב את שני הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 69,732 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה כלל גם פיצוי בשיעור המלא של דמי התיווך, כמפורט בהסכם. השופט הורה גם על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל וציין כי הצדדים יכולים לערער על פסק הדין בתוך 60 יום. לבסוף, קבע השופט כי לא יוטלו חיובים נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שכן אלה כבר נכללו בסכום הפיצוי המוסכם.