פ"א 255/08

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הודה בעבירות של גניבה בידי מורשה וזיוף, במסגרת הסדר טיעון. הוא הורשע ונגזרו עליו על ידי בית משפט קמא 36 חודשי מאסר בפועל (שבעה חודשי ריצוי בפועל, היתר על תנאי), קנס בסך 10,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר במקום תשלום ופיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלוננים. העבירות בוצעו בשנת 1998, עת גנב המערער את כספי לקוחותיו, לרבות פיצויים שיועדו לבנם הפצוע של לקוחותיו. כתב האישום הוגש בשנת 2005. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו. בסופו של דבר משך בא כוחו את הערעור על ההרשעה והתמקד בטיעונים לעונש מופחת, תוך ציון נסיבותיו האישיות של המערער, פירעון חלק מהחוב ללקוחותיו והשעיה של 22 חודשים מלשכת עורכי הדין. הסנגור התייחס גם לשיהוי בהגשת כתב האישום, וטען כי הוא תומך בבקשתו לעונש מופחת. המשיב טען, מנגד, כי גזר הדין ראוי ואין להפריעו, וכי עיקר השיהוי מיוחס להתנהגותו של המערער עצמו. השופט אשר קולה, בהסכמת השופט שחר אטרש, נחה דעתו כי מעשיו של המערער חמורים וכי מגיע לו עונש משמעותי. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובהתחשב בחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, שניהם סברו כי יש לגלות הקלה מסוימת במערער. הם הציעו להפחית את עונש המאסר לשישה חודשים, שירוצו כעבודות שירות. השופטת אסתר הלמן חלקה על כך, בין השאר, וסברה כי בית משפט קמא כבר נתן משקל הולם לחלוף הזמן בגזר דינו של המערער, וכי אין הצדקה להקלה נוספת. לאור דעת הרוב, התקבל הערעור, ועונש המאסר בפועל הופחת לשישה חודשים, אותם ניתן לרצות כעבודות שירות, בעוד יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.