ע"א 2731/07

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל חלקית את תביעת המערערת, ואישרה את הבעלות ב-4,805 חלקים מהמקרקעין כפי שהוכרו בטאבו הנוכחי, ובכך אישרה את תוקפו של הסכם א/7. בית משפט קמא קבע בעבר כי בבעלות המערערת 2,400 חלקים בלבד, וערער על התביעה ל-6,400 חלקים. חרף ניסיונו של המשיב להטיל דופי בהסכם א/7, מצא בית הדין לערעורים כי הראיות אינן תומכות בטענות בדבר הטעיה או אי הבנה, במיוחד לאור העובדה שהמשיב הכיר בהסכם בשלב מוקדם יותר בהליכים בבית המשפט. בנוסף, אי ההתאמה הלשונית, כאשר ההסכם היה בעברית בעוד הצדדים דיברו ערבית, לא נחשבה כמספיקה כדי לפסול אותו, מה גם שנראה כי שני הצדדים הבינו את תנאיו והסכימו להם. בית המשפט דחה את תביעת המערערת לחלקים נוספים מעבר ל-4,805 החלקים המוכרים, והערעור על מתנה במרמה לכאורה של 457 חלקים לבנו של המשיב נדחה אף הוא מחוסר ראיות. בית המשפט קבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות, למעט הוצאה מינורית שהוטלה על המשיב בגין בקשה פרוצדורלית שהוגשה בעבר. למרות החלטת בית המשפט, השופטים הביעו צער על הסכסוך המשפחתי המתמשך ועל החמצת ההזדמנות לפשרה, והדגישו מחווה מלאת תקווה לפיוס עתידי. ההחלטה התקבלה סופית ב-29 במרץ 2009, בהסכמה מלאה בין השופטים היושבים בדין.