עע"מ 1431/21

תקציר

עמדת המשיב היא כי דין הערעור להידחות מחמת אי מיצוי ההליכים וכי ההחלטה נשוא הערעור עולה בקנה אחד עם ההנחיות הפרוצדורליות. המערערת טענה כי ההנחיות הפרוצדורליות של המשיב אינן הוגנות, שכן הן קובעות את הזכאות לדיור ציבורי על פי הקומה ומספר החדרים. המערערת, שנזקקה לדירה גדולה בשל מצבה הרפואי של משפחתה, המתינה זמן רב לדירה בקומה גבוהה יותר. המשיב טען כי החלטות הנוגעות לדיור הציבורי נתונות לשיקול דעתו וכי המערערת לא ניסתה לעמוד בדרישות לדירה בקומה תחתונה. זאת ועוד, מדיניות המשיב היא להקצות דירות באמצעות מערכת ממוחשבת המבוססת על רשימות המתנה, והמערערת הייתה בראש הרשימה לדירת 4 חדרים בקומה השלישית ומעלה. בית המשפט, שהכיר במורכבות הסוגיה ובשיקול דעתו של המשיב במקרים אלו, הורה למערערת להגיש בקשה לוועדת חריגים של המשיב. ועדת חריגים החליטה אז כי בהתחשב בנסיבותיה של המערערת, יש להציע לה דירה בקומה הראשונה, תוך שהיא פוטרת אותה מהדרישות הרגילות. בית המשפט ראה בכך צעד משמעותי לקראת פתרון הסוגיה ודחה את הערעור, בהתחשב בהחלטתו המעודכנת של המשיב ובשיקול הדעת הנתון לו, במיוחד כאשר נסיבות המערער נלקחו עתה בחשבון. בית המשפט ציין גם את המחסור המשמעותי בדיור ציבורי ואת הצורך לאזן בין שיקולים שונים בעת הקצאתם. השופט הזכיר גם מקרה דומה בו ייצג אותו בא כוח את העותר וטענותיו נדחו. לבסוף, ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה, בהתחשב בהחלטתו האחרונה של המשיב בעניין המערערת, במספר הדירות המצומצם הפנוי ובסמכות שיקול הדעת של המשיב במקרים אלו.