עת"מ 35999-10-24

תקציר

העותר, שאינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי, ביקש להיות מוכר כדייר ממשיך בדירת הדיור הציבורי בה התגוררו הוריו. בקשתו של העותר נדחתה על ידי המשיב, משרד הבינוי והשיכון, בנימוק שהוא עצמו לא עמד בדרישות להכרה כדייר ממשיך, וכי הוריו הם דיירים ממשיכים בעצמם ולכן הוא אינו יכול להיות דור שני לדייר ממשיך. העותר ערער על החלטה זו בבית המשפט, וטען כי יש לראות בו כמי שהתגורר עם אמו במועד הקריטי, וכי זכאותם של הוריו לדירה אינה תלויה במעמדם כדיירים ממשיכים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לסתור את עמדת המשיב כי לא התגורר עם אמו בארבע השנים שקדמו למעברה למוסד סיעודי, ולפיכך לא עמד בדרישות להמשך השכירות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הוריו של העותר היו ככל הנראה דיירים ממשיכים בעצמם, וכי טענתו כי הייתה להם זכאות עצמאית לדירה אינה מבוססת. משכך, דחה בית המשפט את העתירה בקובעו כי העותר לא הוכיח כי הוא עומד בקריטריונים להמשך השכירות, וכי אין להתערב בהחלטת משרד הבינוי והשיכון.