תא"ק 18518-02-17

תקציר

בית המשפט מקבל בחלקו את הטענה בדבר ההסכם בעל פה לרכישת נכסים להשקעה בארצות הברית. השופט מוצא את שני הצדדים אשמים בכך שלא התנהלו כראוי במהלך המשא ומתן וביצוע ההסכם, ומציין כי היעדר ראיות והיעדר חוזה כתוב מעידים על חוסר תום לב כנדרש בחוק החוזים. המקרה אינו נחשב כמכירת מקרקעין אלא כהסכם לביצוע עסקה, ונקבע כי ההסכם בעל פה נעשה במחוז תל אביב, המקנה לבית המשפט בתל אביב סמכות שיפוט מקומית. מאחר והנכסים המדוברים נמצאים בארצות הברית, נמנע השופט מלהתייחס לדין הזר, שכן אף אחד מהצדדים לא סיפק חוות דעת מומחה בעניין. השופט מדגיש את הדרישה שעסקאות מקרקעין יהיו בכתב, שאינה תנאי פורמלי בלבד אלא תנאי מהותי, ומדגיש כי עסקה זו בוצעה בחופזה וללא רצינות. בית המשפט דוחה את טענת הנתבע כי הוא "מתווך" בלבד ומציין כי גם היעדר הסכם תיווך בכתב סותר טענה זו. הבעלות בנכסים אינה מוכרת בשל היעדר חוות דעת מומחה על הדין הזר החל במדינה בה נמצאים הנכסים, וכך גם לגבי קביעת ערכם. השופטת מציינת כי הימנעותם של הצדדים מלהביא ראיות לתנאי ההסכם מובילה לאי ודאות לגבי פרטי ההסכם בעל פה. נמצא כי שני הצדדים הפרו את חובתם לנהל משא ומתן בתום לב, ולכן התובע זכאי לפיצוי בסך 45,000 ₪, לצד 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין מהנתבעת.