ת"א 8745-09-16

תקציר

התובעים, עמותה וחבריה, תבעו את הנתבעים, משרד רואי חשבון ושניים מעובדיו, בגין רשלנות מקצועית בהכנת תעודת רואה חשבון. לטענת התובעים, התעודה, שהוגשה במסגרת הליכים משפטיים נגד חברה אחרת, הכילה נתונים חשבונאיים שגויים, שהובילו לפסק דין נגדם. הנתבעים טענו כי התביעה נדחתה בזמן וכי התובעים ויתרו על זכותם לתבוע באמצעות חתימה על כתב ויתור. בית המשפט הסכים עם הנתבעים כי התביעה התיישנה. בית המשפט קבע כי עילת התביעה קמה בעת מתן פסק הדין נגד התובעים בשנת 2006 וכי התובעים לא הוכיחו חריגים כלשהם שיש בהם כדי לעכב את תחילתה של תקופת ההתיישנות. התובעים ידעו על אי נכונותה הנטענת של התעודה לפחות משנת 2001 והיו בידיהם ראיות נוספות התומכות בטענתם, אך הם בחרו שלא לתבוע את הנתבעים מסיבות טקטיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעים לא נקטו זהירות סבירה בגילוי העובדות העומדות בבסיס תביעתם. הראיה החדשה אליה הפנו התובעים לא הייתה תנאי שבלעדיו לא ניתן היה להגיש את התביעה, וממילא ניתן היה להשיגה קודם לכן. בנוסף, קבע בית המשפט כי כתב הוויתור עליו חתמו התובעים תקף וניתן לאכיפה. התובעים לא הוכיחו כל פגם בצוואתם או שיקולים של תקנת הציבור המצדיקים את ביטול כתב הוויתור. הוויתור גם לא היה מנוגד לתקנת הציבור. התובעים חתמו ביודעין ומרצון על כתב הוויתור במסגרת הסכם פשרה וכבר הפיקו ממנו טובות הנאה בהליכים משפטיים קודמים. לפיכך, התביעה נדחתה בשל תקופת ההתיישנות והוויתור בתוקף. התובעים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הנתבעים.