ע"ע 1262/02

תקציר

פסק הדין דחה את ערעורו של מורה שטען כי המשיבה, מדינת ישראל, שיבצה אותו שלא כדין ללמד שיעורים ומקצועות מעבר לכישוריו. המורה טען כי הוא שובץ ללמד תלמידים במסגרת החינוך המיוחד ומקצועות שלא הוכשר אליהם. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענותיו. הראיות הראו כי משימותיו של המורה היו מתאימות ותאמו את הכשרתו. יתר על כן, המורה לא ניצל הזדמנויות להבהיר חששות כלשהם לגבי לוח הזמנים שלו. במקום זאת, הוא החליט באופן חד צדדי להפסיק ללמד ולקדם פתרון מחוץ לתהליכים של בית הספר. בית הדין אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי והדגיש את הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ואת הצורך להפעילו בתום לב. התנהלותו של המורה בסירובו ללמד ללא סיבה מוצדקת הצדיקה את דחיית תביעות השכר שלו מנובמבר 1997 ואילך. פסק הדין הדגיש את התערבותו המוגבלת של בית הדין בעניינים מנהליים ואישר את דחיית טענות המורה, לרבות בקשתו לסעד הצהרתי ולתשלום שכר.