בר"ע 65896-11-23

תקציר

בית המשפט מצא כי בקשת המבקש לדחות את התביעה הייתה חסרת שחר, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי היה סביר ומבוסס. המבקשת טענה כי הוועדה האחראית לקביעת קצבת הנכות שלה לא לקחה בחשבון את מצבה הרפואי ואת הטיפולים הנלווים, אולם בית המשפט מצא כי לוועדה הייתה גישה, ואכן שקלה, את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים. בית המשפט דחה גם את טענותיה של המבקשת כי אין הלימה בין מצבה הרפואי בפועל לבין החלטת הוועדה, והדגיש כי לוועדה שיקול דעת בהערכותיה והיא אינה נדרשת לבדוק פיזית את הפונה. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה בנוגע לרמת הסיוע הנדרשת לפונה בפעולות יומיומיות שונות, כגון הלבשה, רחצה והיגיינה אישית, וקבע כי התרשמות הוועדה מיכולותיו של הפונה עולה בקנה אחד עם הראיות הרפואיות הקיימות. טענות המבקש בדבר ניידות, אכילה, השגחה, ניהול משק בית, צריכת תרופות, קניות והסדרים כספיים נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא כי החלטות הוועדה בתחומים אלה היו סבירות והתבססו על הצהרותיו של המבקש עצמו ועל המסמכים הרפואיים הקיימים. ככלל, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה התקבלה בהגינות, בסבירות ובתום לב, ועל כן נדחתה בקשת המבקש. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.