ת"א 38041-02-20

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"א 38041-02-20 גטיה נ' גרמה ואח' **מבוא** פסק דין זה עוסק בתביעה כספית בגין ליקויי בנייה, אשר הוגשה על ידי התובע, בעל בית מגורים, נגד הנתבע, שהיה עורך הבקשה להיתר ומתכנן השלד. התביעה התבססה על עילות של הפרת חובה חקוקה, חוזית ונזיקית. בית המשפט השלום בטבריה (כב' השופטת ברכה לכמן) נדרש להכריע בשאלות של אחריות, קשר סיבתי, אשם תורם והיקף הנזק, תוך הסתמכות מכרעת על חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט. **עילות התביעה ומחלוקות מרכזיות** התובע טען כי הנתבע כשל בתכנון ובפיקוח על ביצוע שלד הבית, בכך שלא פעל בהתאם להנחיות יועץ הקרקע, לא מנע היווצרות "פטריות" בכלונסאות, ולא דאג להרחקת מי נגר ומזגנים מהמבנה. לטענתו, כשלים אלו גרמו לסדקים וליקויים בביתו, והנתבע אחראי לפיצוי בגינם. הנתבע, מנגד, טען כי לא נפל פגם בתכנון, והפנה לבית זהה שנבנה בסמוך ללא בעיות. לטענתו, הגורם לנזקים הוא אי הרחקת מי מרזבים ומזגנים, אחריות המוטלת על התובע. הוא הדגיש כי חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט לא מצאו ליקויים תכנוניים. **התפתחות ההליך וחוות דעת מומחים** ההליך התאפיין בהסתמכות משמעותית על חוות דעת מומחים. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר יוסי לזר (מהנדס ושמאי מקרקעין), אשר בחן את הליקויים ואת חוות הדעת מטעם הצדדים. לאחר מכן, לבקשת התובע, מונה יועץ קרקע מטעם בית המשפט, מר חנא חוראני, להשלמת חוות הדעת. **עקרונות משפטיים מרכזיים בפסק הדין:** 1. **מעמד חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:** בית המשפט חזר והדגיש את ההלכה הפסוקה, לפיה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט מהווה נדבך מרכזי בהכרעה. אף שחוות הדעת אינה כובלת את בית המשפט, סטייה ממנה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, ורק בהיעדר נימוקים כבדי משקל. במקרה זה, בית המשפט אימץ את חוות דעתם של המומחים, מר לזר ומר חוראני, כמקצועיות, יסודיות, מפורטות ומהימנות, וכן ציין כי הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים או להעלות טענות מהותיות נגד קביעותיהם. 2. **אחריות עורך הבקשה להיתר ומתכנן השלד:** בית המשפט קבע כי על פי תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב-1992, עורך הבקשה להיתר ומתכנן השלד חייבים בקיום פיקוח עליון על הקמת שלד המבנה בהתאם לתכנית ולהיתר. הנתבע הודה באחריותו לפיקוח עליון. 3. **חובת תכנון הפיתוח:** בית המשפט פירש את תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016, וקבע כי תכנית ראשית כוללת, בין היתר, תכנית פיתוח. לאור האמור, נקבע כי **באחריות הנתבע היה לתכנן את תכנית הפיתוח של המבנה**, לרבות דרכי ניקוז, בין אם כחלק מתכנית התנוחה או בתכנית נפרדת. בית המשפט ציין כי תכנית פיתוח כזו לא הוצגה, וכי הנתבע הודה כי "כנראה שלא עשיתי תוכנית פיתוח, רשמתי הנחיה". העדר קיומה של תכנית פיתוח נחשב לליקוי חמור בעבודת התכנון. 4. **הבחנה בין תכנון לביצוע:** בית המשפט הבחין בין אחריות הנתבע לתכנון לבין אחריות התובע לביצוע. בעוד שהנתבע אחראי לתכנון (ובפרט לתכנית פיתוח), אחריות ביצוע הרחקת מי המרזבים וביצוע עבודות הפיתוח הוטלה על התובע או מי מטעמו. 5. **אשם תורם:** בית המשפט קבע כי יש להטיל על התובע אחריות תורמת לקיום הסדקים. זאת, מכיוון שהנתבע התרה בו בשנת 2014 ובשנת 2018 בצורך בביצוע עבודות פיתוח והרחקת מי מרזבים, אך התובע לא עשה דבר. התובע אף טען כי לא ביצע את העבודות במכוון כדי לחסוך עלויות ולמנוע ביצוע כפול של עבודות. בית המשפט קיבל את עמדת הנתבע כי אי ביצוע הרחקת מי המרזבים מהווה מחדל של התובע. בנוסף, נקבע כי חלק מהסדקים הם סדקים תרמיים, הנובעים מחוסר בידוד תרמי בגג, שהיא אחריות התובע. 6. **קביעת היקף הנזק והאחריות:** * **הגורם המרכזי לסדקים:** בית המשפט אימץ את קביעת המומחה כי הגורם העיקרי לסדקים הוא **אי ביצוע מלא של יועץ הקרקע להרחקת מי גשם מהמבנה**. * **גורמים נוספים:** נקבע כי "פטריות" בראש הכלונסאות תרמו בשיעור של 20% לכל היותר ליצירת הסדקים, וכי היעדר בידוד תרמי תרם לסדקים תרמיים. * **פיצויים:** בעוד שהתובע עתר לסך של 450,000 ₪, בית המשפט, בהסתמך על חוות דעת המומחה, העריך את עלות תיקון הסדקים בסך של 20,500 ₪ בתוספת מע"מ. * **חלוקת האחריות:** בית המשפט הטיל אחריות על הנתבע בשיעור של 50% בשל מחדלו באי הכנת תכנית פיתוח. על התובע הוטל אשם תורם בשיעור של 50%, בגין מחדלו בביצוע עבודות הפיתוח והרחקת מי המרזבים, וכן בשל היעדר בידוד תרמי. 7. **החלטה בנוגע לנתבעים 2 ו-3:** התביעה נגד דוד ויצחק (קבלן ביצוע ומפקח) נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות. בית המשפט התייחס לכך בהקשר של הטלת האשם התורם, וציין כי היעדר אחריות מופחתת שלהם (כפי שניתן היה לצפות מהם כקבלן ומפקח) מחזק את הטלת חלק מהאחריות על התובע. **חידושים ונקודות משפטיות משמעותיות:** * **הדגשת חובת תכנון הפיתוח:** פסק הדין מדגיש באופן ברור כי אחריותה של הנתבע, כעורך בקשה להיתר ומתכנן, כוללת בתוכה לא רק את תכנון המבנה עצמו, אלא גם את **תכנון הפיתוח והניקוז ההיקפי**, על מנת למנוע חלחול מים אל היסודות. אי הכנת תכנית פיתוח נחשבת לליקוי תכנוני חמור. * **פרשנות אחריות מתכנן לגבי עבודות פיתוח:** בית המשפט פרש את התקנות באופן מרחיב, וקבע כי תכנית הפיתוח, כמייצגת את דרכי הניקוז והחלחול, מהווה חלק אינטגרלי מתכנית הבנייה הכוללת, ואחריותו של המתכנן לכלול אותה. * **אימוץ מוחלט של חוות דעת מומחים:** ההסתמכות הגורפת והכמעט מוחלטת על חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, תוך יישום הלכה פסוקה בנוגע למעמדן, מדגישה את חשיבותן של חוות אלו בהכרעה במקרים מורכבים הדורשים ידע מקצועי. * **קביעת אחריות תורמת בשיעורים קבועים:** קביעת אשם תורם של 50% לתובע, תוך פירוט הנימוקים (אי ביצוע עבודות פיתוח, חוסר בידוד, ואי התייחסות לתקלה בזמן), והטלת 50% הנותרים על הנתבע, משקפת ניסיון לאזן את האחריות בין הצדדים בהתאם לנסיבות. * **התייחסות להסדר דיוני שנדחה:** בית המשפט נימק באופן ברור מדוע נדחה ההסדר הדיוני שהוצע, והדגיש כי במקרים של מחלוקות עובדתיות מהותיות, לא ניתן לוותר על שלב שמיעת הראיות. **סכום הפיצויים והוצאות:** בית המשפט פסק לטובת התובע פיצויים בסך של 10,250 ₪ בתוספת מע"מ, המהווים מחצית מעלות התיקונים שהעריך המומחה. לאור סכום הזכייה הנמוך משמעותית מסכום התביעה, ובהתחשב בהתנהלות ההליך, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. **מסקנות:** פסק הדין מדגיש את האחריות המוטלת על מתכננים לא רק לתכנון המבנה עצמו, אלא גם לתכנון מערכות הניקוז והפיתוח ההיקפי, למניעת נזקים עתידיים. הוא מדגים את כוחה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בהכרעה במחלוקות מקצועיות, ואת האפשרות להטלת אשם תורם על התובע, במיוחד כאשר הוכחה התרשלותו או מחדלו בנקיטת פעולות למניעת נזקים.