ת"א 430-12-05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי ארוך שנים בין חיים פרוימוביץ' לבין סמי מזאריב בנוגע לחלוקת הנכסים המשותפים, לרבות נדל"ן ואינטרסים עסקיים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב תביעתו של חיים לחלקו בהכנסות מדמי שכירות מנכסים בבעלות משותפת, שהושכרו לחברות שונות. בתוך כך, ביקשו סמי והחברות להחזיר את ההשקעות שביצעו ברכישת הנכסים האמורים ובהשבחתם. תחילה קובע השופט כי חיים זכאי למחצית מהכנסות השכירות מהנכסים שבבעלות משותפת. סכום זה מחושב על בסיס דמי השכירות שהתקבלו בפועל, ולא דמי השכירות הפוטנציאליים בשוק, בסך 7,066,516 ₪. השופט דוחה את הטענה כי חיים צריך לקבל את דמי השכירות בשוק, ומדגיש כי תביעתו היא בגין דמי השכירות שנגבו, ולא עבור מה שניתן היה לגבות. לאחר מכן, השופט בוחן את טענת ההשקעה. נקבע כי סמי והחברות זכאים להחזר בגין ההוצאות שהוצאו בהשבחת הנכסים. השקעות אלה, שהסתכמו ב-5,683,621 שקל, ינוכו מחלקו של חיים בהכנסות משכירות. השופט מתווה את המסגרת המשפטית לתביעות מסוג זה, המעוגנות בעקרונות עשיית עושר ולא במשפט ובדיני מקרקעין. בנוסף, תביעתו של סמי לדמי ניהול נדחית, שכן השופט אינו מוצא כל ראיה למאמצי ניהול יוצאי דופן מעבר לתפקידו כמנהל חברה. לאחר איזון חלקו של חיים בדמי השכירות ובהשקעות, מגיעים למסקנה כי חיים זכאי ל-2,168,983 שקל. השופט מורה לסמי מזאריב לשלם באופן אישי סכום זה לחיים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית רלוונטיים. סמי נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של חיים, בסך 75 אלף שקל. השופט מציין כי בשל ההצלחה החלקית של תביעתו של חיים, סאמי יקבל מחצית מהתשלומים שישולמו למומחים שמונו על ידי בית המשפט ומחצית מאגרות בית המשפט. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומיום 26.12.2012.