תאד"מ 13448-12-24

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בירושלים (הרשם הבכיר דוד ארמון) דן בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע, בסך 75,000 ₪, שהוגשה על ידי התובע, איש עסקים, נגד עורך דין. התביעה נסובה סביב אומרו של עורך הדין, הנתבע, כי התובע הוא "סתום", במהלך שיחה בין עורכי הדין במסדרון בית המשפט, לאחר דיון הוכחות. **העובדות הרלוונטיות:** * התובע, איש עסקים, הגיש תביעה נגד מוסך ובעליו. הנתבע, עורך דין, ייצג את הנתבעים בתביעה זו. * ביום 6.3.2024, לאחר דיון הוכחות, שמע התובע את הנתבע אומר לבא כוחו דאז: "אם הלקוח הסתום שלך לא היה מתעקש, כבר היינו גומרים את התיק". * התובע הגיב בכעס: "מי אתה שתקרא לי סתום?". הנתבע התקרב אליו, ורק התערבות עורך דינו של התובע מנעה הסלמה. * התובע טען כי האמירה וההתנהגות הנלווית גרמו לו לחרדה, פחד, קשיי שינה וסיוטים. הוא טען להפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין וכן לחוק איסור לשון הרע. * הנתבע טען כי המילה "סתום" אינה לשון הרע, בפרט בסיטואציה הנתונה. הוא העלה טענות להגנות שונות, ביניהן פרסום מותר (סעיף 13(5) לחוק), דין וחשבון הוגן (סעיף 13(7) לחוק), תום לב (סעיף 15(7)(א) לחוק), וזוטי דברים (סעיף 4 לפקודת הנזיקין). הוא הוסיף כי הדברים נאמרו בשיחה ידידותית בין עורכי דין, ולא כוונו לתובע. * בשלב מאוחר יותר, במהלך דיון, כינה הנתבע את התובע "שקרן מסריח" בשיחת טלפון. * הצדדים הסכימו לוותר על דיון הוכחות, והסתפקו בתצהיר של בא כוח התובע דאז, שנשאל שלוש שאלות בנוגע לאירוע. * מתצהיר עורך הדין דאז עלה כי שמע את הנתבע קורא לתובע "סתום", שהנתבע התנצל (למיטב זכרונו), וכי הוא (עורך הדין) מנע עימות פיזי. **ניתוח משפטי של בית המשפט:** 1. **הגדרת לשון הרע:** בית המשפט בחן את משמעות המילה "סתום" וקבע כי מדובר בביטוי בצד הרך של סקאלת הביטויים, שאין בו כדי להשפיל אדם או לבזות אותו בעיני הבריות. בית המשפט הדגיש כי המבחן למשמעות הפרסום הוא אובייקטיבי, וציטט פסיקה הקובעת כי גידופים שכיחים עלולים לאבד מחומרתם. 2. **הגנות על פי חוק איסור לשון הרע:** * **פרסום מותר (סעיף 13(5) לחוק):** בית המשפט קבע כי הגנה זו, המכסה פרסומים "תוך כדי דיון", אינה חלה במקרה זה. למרות שהדברים נאמרו בתוך כתלי בית המשפט, הם נאמרו במסדרון, מחוץ לאולם הדיונים, ובכך חרגו מגבולות ההגנה המוחלטת. כמו כן, לא הוכח כי מדובר בדין וחשבון נכון והוגן על שנאמר בדיון. * **הבעת דעה (סעיף 15(7) לחוק):** בית המשפט מצא כי הגנה זו עומדת לנתבע. הוא קבע כי האמירה "סתום" היוותה הבעת דעה של הנתבע על התנהגות התובע כבעל דין, והיא נאמרה במסגרת שיח בין עורכי דין על הדיון שהתקיים. * **תום לב (סעיף 16 לחוק):** בית המשפט קבע כי חזקת תום הלב עומדת לנתבע, שכן התנהגותו לא חרגה מהסביר. שיח בין שני עורכי דין, בו אחד מכנה את הלקוח של חברו "סתום" בהקשר של התעקשותו, אינו חורג מהסביר. לא הוכח שהנתבע לא האמין באמיתות דעתו או התכוון לפגוע מעבר לסביר. 3. **זוטי דברים:** בית המשפט הוסיף כי גם אם היה מוכח כי מדובר בלשון הרע, הרי שהדברים מהווים "זוטי דברים" – נושא זניח שאינו מצדיק דיון משפטי. הביטוי "סתום" נחשב לביטוי שגור, ולא מייחסים לו משמעות קשה שמשפילה או מבזה. בית המשפט ציין כי אף שהדברים אינם ראויים להתבטא על ידי עורך דין, התביעה היא נזיקית ולא משמעתית. 4. **השפעת ההתנהגות הנלווית:** בית המשפט התייחס לטענות התובע על פחד וחרדה, אך מצא אותן מוגזמות, במיוחד לאור העובדה שהנתבע התנצל (כפי שעולה מתצהיר עורך הדין). בית המשפט אף רמז כי התנהגותו של התובע בתגובתו הראשונית ( "מי אתה שתקרא לי סתום?") ייתכן שהיא זו שמשכה תשומת לב לפרסום. כמו כן, ההתלהטות והמגע הפיזי (שלא הובררו במלואם) משכו יותר תשומת לב מהאמירה עצמה. 5. **האמירה "שקרן מסריח":** בית המשפט ציין כי התביעה אינה עוסקת באמירה זו, שנשמעה בדיון מאוחר יותר. **החלטה:** בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי הביטוי "סתום" אינו מהווה לשון הרע. גם אם לא עומדת לנתבע הגנת פרסום מותר, הרי שעומדת לו הגנת הבעת דעה, ובכל מקרה מדובר בזוטי דברים. **הוצאות:** נוכח דחיית התביעה והסכום שנתבע, מחד, והתנהגות הנתבע, מאידך, חויב התובע לשאת בהוצאות הנתבע בסך 1,800 ₪. **חידוש משפטי / עקרונות משפטיים:** * **גבולות הגנת "תוך כדי דיון":** פסיקה זו מדגישה כי הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המגנה פרסומים "תוך כדי דיון", מוגבלת להליך המשפטי עצמו, לרבות נאומים, כתבי טענות, והליכים בתוך אולם הדיונים. פרסומים מחוץ לאולם, גם אם בתוך כתלי בית המשפט, אינם זוכים להגנה מוחלטת זו. * **מבחן אובייקטיבי בהערכת לשון הרע:** בית המשפט מחדד כי בהערכת עוצמת הפגיעה מלשון הרע, המבחן הוא אובייקטיבי, ולא נסמך אך ורק על תחושותיו הסובייקטיביות של הנפגע. * **חשיבות הגנת הבעת דעה וזוטי דברים:** פסק הדין מדגים כיצד הגנות אלו יכולות להוביל לדחיית תביעת לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בביטויים שאינם מגיעים לרף חומרת לשון הרע, ונופלים בגדר דעה או עניין זניח. * **הבחנה בין דין משמעתי לדין נזיקי:** בית המשפט מבהיר כי גם אם התנהגותו של עורך דין אינה ראויה מבחינה אתית, הדבר אינו בהכרח מצדיק תביעה נזיקית, אלא אם כן עומדת התנהגות זו בדרישות החוק הנזיקי.