עת"מ 22861-10-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לארנונה על נכס. העותר והמשיב הגיעו בעבר להסכם פשרה באשר לנתונים הבסיסיים שעל פיהם יחושבו חיובי הארנונה של העותר. עם זאת, המשיב ערך סקר בשנת 2009 ממנו עלה כי העותרת משתמשת בגלריות לאחסון, שינוי מהמצב בעת המדידה הקודמת בשנת 2005. הואיל והסכם הפשרה כלל סעיף המאפשר למי מהצדדים לסטות מהוראותיו במקרה של שינויים, הוציא המשיב שומות חדשות לעותרת. העותר ערער על השומות החדשות, שהובילו לעתירה זו. בית המשפט קבע, כי למשיבה עומדת הזכות לסטות מהסכם הפשרה בשל השינויים בשימוש בנכס. טענת העותר כי תחולתה הרטרואקטיבית של השומה המתוקנת אינה תקפה התקבלה בחלקה. בית המשפט הכיר בכך ששומה מתוקנת בתוך אותה שנת מס עדיין יכולה להיחשב רטרואקטיבית וכפופה לאותם מבחנים. נמצא כי העותרת אשמה בכך שלא דיווחה על שינוי השימוש, ולכן התיקון הרטרואקטיבי היה מוצדק ממועד המדידה 2009, 24 במרץ. כן הונחה המשיב לתקן את החיובים בהתאם, בהפרשי הצמדה וריבית, ממועד זה ואילך. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב יכול לשנות את סיווג הנכס מ"עסקים באזור תעשייה" ל"משרדים באזור תעשייה", שכן "חוקי ההקפאה" אינם אוסרים על שינויים כאלה. עם זאת, שינוי סיווג זה יכול היה לחול רטרואקטיבית בלבד ממועד השומה המתוקנת, 29.3.2011. לסיכום, הסכם הפשרה משנת 2006 לא היווה חסם לתיקון השומות, והמשיבה הונחה להוציא שומות מעודכנות בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. העותר חויב לשלם למשיב הוצאות מופחתות בסך 7,500 ₪.