ת"א 40170-04-17

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים, המכירים בבעלותם ב-2/3 מהמקרקעין המכונים חלקות 33 ו-57 בגוש 8767. אדמה זו רשומה כיום על שמם של ארבעה אחים: פריד, זוהיר, עבד אלרחים (שנפטר) וסמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד, או יורשיהם. פסק הדין מורה על רישום זכויותיו של התובע לאחר תשלום האגרות, המיסים וההיטלים החלים. בנוסף, בית המשפט מורה לנתבעים 6-10 (יורשיו של פריד), שלא פעלו לרישום הערת אזהרה בעניין הסכם החלוקה, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין מתבסס על הסכם חלוקה שנחתם בשנת 1983, המחלק את עיזבון אביהם המנוח של האחים. ההסכם ייעד את חלקות 33 ו-57 לעבד א-רחים, אך מעולם לא נרשם באופן רשמי. עבד אלרחים מכר את זכויותיו בחלקות אלה לאחים כתנא (הנתבעים 13 ו-14) בשנת 1985, והם מכרו זכויות אלה לתובע בשנת 1998. בית המשפט מכיר בתוקפה של מכירה זו, כמו גם בהסכם החלוקה, למרות התנגדות יורשיו של פריד. לדברי השופטת, ההסכמים והסכם החלוקה מחייבים, וזכותה של התובעת לאכוף אותם. בית המשפט דוחה את טענות הנתבעים בדבר התיישנות, יחסי נאמנות והיעדר ייפוי כוח, ומוצא אותן בלתי מספקות או לא רלוונטיות. יצוין, כי פסק הדין מציין כי לא חלפה תקופת ההתיישנות בת 25 השנים מאז רכישתו של התובע בשנת 1998, והנתבעים לא הכחישו את הנאמנות ולא הפרו את חובת הנאמנות המוטלת עליהם. פסק הדין מדגיש כי הסכם החלוקה ונספחיו נותרו בתוקפם, תוך התייחסות לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון בנושא. טענות יורשיו של פריד המנסות לפסול את ההסכם נדחות, שכן בית המשפט קובע כי ההסכם מחייב ויש לקיימו. לפיכך, התובע, כבעלים החוקיים של 2/3 מהמקרקעין, זכאי לרישום בעלותם.