ע"א 44176-10-16

תקציר

הערעור העיקרי מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין סכסוך מקרקעין בין בעלים משותפים. המערערים טוענים כי השופט שגה בארבעה היבטים מרכזיים: ראשית, בכך שקבע כי שני הצדדים רכשו חלקים בלתי מוגדרים במקרקעין כאשר הראיות הראו כי כל אחד מהם טען כי רכש חלקים ספציפיים; שנית, בהתעלמות מתוקפן של שרטוט חלוקה ומפת מדידה, אף שלא נרשמו באופן רשמי; שלישית, בכך שלא בחן כראוי את ידיעתו של המשיב במפת המדידה טרם רכישתו; ורביעית, בכך שלא בחנו די הצורך את ראיות המערערים ביחס לשטחים הספציפיים שרכשו. טעויותיה של השופטת נובעות מהערכת חסר של מסמכים לא רשומים ואי התייחסות הולמת לידיעתו של המשיב. ערכאת ערעור זו ממליצה לקבל את הערעור העיקרי, לדחות את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך בירור במספר סוגיות מרכזיות. אלה כוללים קביעה האם המשיב רכש את חלקו על סמך מפת המדידה, האם ידע על המפה בעת רכישת הקרקע והמיקום המדויק של חלקו שנרכש. בירור זה חיוני להכרעה בתיק ויש בו כדי להביא לדחיית טענות המשיב. בית המשפט מתייחס גם לערעור שכנגד, המתייחס למחיקת טענות מסוימות בהחלטה קודמת של בית משפט קמא. היא מוצאת כי הערעור הנגדי בנקודה זו מיותר, שכן הערעור העיקרי כבר עוסק בסוגיות אלה. זאת ועוד, היה על המערער שכנגד להגיש ערעור נפרד על פסק הדין החלקי, והערעור שכנגד נעדר זיקה מהותית לערעור העיקרי. לבסוף, בית המשפט נוגע בקצרה בטענות אחרות של ערעור שכנגד, ומוצא אותן חסרות בסיס. חישוב דמי השימוש ומשכו ראויים, ואי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש מוצדקת שכן היא לא נתבעה או שולמה במפורש. לפיכך גם הערעור שכנגד נדחה.