ת"א 30710-04-17

תקציר

התיק נסוב סביב בעלות משותפת במקרקעין בין התובעים לבין הנתבעים. על-פי חוקי שיתוף המקרקעין הישראליים, לבעלים של קרקע משותפת אין זכויות בלעדיות בחלק מסוים של הקרקע, אלא אם כן היא חולקה. התובעים טענו כי בשנת 1947 היה הסכם שיתוף משתמע בקרקע, המקצה שטחים ספציפיים לכל שותף. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכם כזה, למרות נטל ההוכחה הכבד הרובץ על התובעים. הרישום בלשכת רישום המקרקעין תומך בטענה כי הקרקע מעולם לא חולקה, והתובעים לא הביאו כל ראיה משכנעת, כגון מסמכים היסטוריים, עדויות עדים או סקרים, לתמיכה בטענתם. כמו כן, הציגו הנתבעים חוות דעת של שמאי שסתרה את טענות התובעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעולם לא נערך הסכם שיתוף, וטענת התובעים, הסותרת את רישום המקרקעין הרשמי, לא הייתה משכנעת. בעקבות זאת נדחתה תביעת התובעים, והם חויבו במשותף לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.