רע"פ 10551/09

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור על חומרת עונש המאסר, וקבע כי בקשות כאלה נענות רק במקרים של חריגה ניכרת ממדיניות הענישה. בית המשפט מצא את העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות של המבקש. גם הבקשה נדחתה לגופה, תוך ביקורת על ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על תסקיר מבחן, שהיה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. הכרעת הדין הדגישה את חלקו של המבקש בעבירות, הציגה אותו כעבריין מיומן ומסוכן ולא כחובבן, והדגישה את הנזק הכלכלי הרב ואת עוגמת הנפש שנגרמה לנפגעים. בית המשפט חזר על עמדתו המחמירה ביחס לעבירות רכוש, במטרה להגן על שלום הציבור ולהכיר בהשפעה הרגשית על הקורבנות. גזר דין חלופי נקבע כבלתי הולם בשל עברו הפלילי העשיר של המבקש, לרבות עבירות סמים ועבירות רכוש קודמות, לצד מאסר על תנאי שהיה בתוקף בעבירות הנוכחיות. בית המשפט דחה את הטענות בדבר ענישה בלתי עקבית בהשוואה לנאשמים שותפים, בקובעו כי בית משפט השלום ערך איזון ראוי בין הנסיבות השונות. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה, והבקשה לעיכוב ביצוע נחשבה מיותרת, ואישרה את פסק הדין המקורי.