ע"ע 252/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי היה יסודי בהערכתו ובמסקנותיו, ולא היו טעמים משכנעים להתערבותו של בית המשפט העליון. גם טענותיה הפרוצדורליות של המערערת ביחס להחלטות הביניים של בית הדין האזורי לא צלחו. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענות המערערת בדבר הוויתור הנטען של המשיב על שכרו וזכויותיו אינן מבוססות. פסק הדין התייחס בהרחבה לפסיקה קודמת, והדגיש את חוסר השוויון המובנה במערכת היחסים בין מאמנים למתמחים, והפך כל ויתור לכאורה על שכר ללא תקף. זאת כדי להגן על המתמחים מפני ניצול לרעה ולהבטיח שהמאמנים יפעלו בתום לב. במקרה זה, בית המשפט אישר מחדש את העמדה כי כל ויתור על שכר אינו ראוי ואינו ניתן לאכיפה. על המעסיק, במקרה זה, המערערת, מוטלת החובה לכבד את החוק ולשלם למתמחים בהתאם. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.