בד"מ 176/02

תקציר

הנאשם שכר דירה מהמתלונן, אך לא שילם דמי שכירות של שישה חודשים לאחר שפינה את המקום באמצע שנת 1998. שני הצדדים הסכימו לפסק דין המחייב את הנתבע לפרוע את החוב, אך האחרון לא עשה כן. לאחר מכן הגישה המתלוננת תלונה משמעתית נגד הנאשם, בטענה למעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין ולהתנהגות שאינה הולמת עורך דין. הנתבע טען כי אינו יכול לפרוע את החוב בשל קשיים כלכליים, אך לא סיפק ראיות משכנעות לתמיכה בטענה זו. מנגד, טענה המתלוננת כי התנהלותו של הנאשם עולה כדי הפרה של כללי האתיקה המקצועית, שכן עורכי הדין נדרשים לסטנדרטים גבוהים יותר של הגינות ויושרה. ועדת המשמעת הסכימה עם המתלוננת, ומצאה את הנאשם אשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. הם נימקו זאת בכך שאי פירעון חוב בלתי מוצדק מהווה חוסר יושר ויושרה, הפוגע קשות במוניטין של מקצוע עריכת הדין. הפאנל הדגיש כי אין להקל ראש בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר ניתן פסק דין. בנוסף, ציין הפאנל כי בעוד שקשיים כלכליים יכולים להוות הצדקה לאי פירעון, הנתבע לא הצליח להוכיח די הצורך את טענותיו. לפיכך, הרשיע הרכב השופטים את הנאשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת והשעה את רישיונו למשך ארבעה חודשים, שניים מהם מצטברים ושניים במקביל להשעיה קיימת.