תמ"ש 18560/07

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה לנתבע במשך 31 שנים והביאה עמו לעולם חמישה ילדים, הגישה תביעה נגד בעלה המנוכר וביקשה מבית המשפט להורות על חלוקה שווה של כל הנכסים המשותפים שנצברו במהלך נישואיהם. התובע טען כי הם ניהלו חיים משותפים, המצדיקים את חזקת הבעלות המשותפת על פי דיני שיתוף הפעולה. מנגד, הנתבע טען כי לא היה שיתוף בנכסים, ונישואיהם התפרקו מלכתחילה. המחלוקת המרכזית הייתה בנוגע לזכויות הכספיות שנצברו על שמו של הנתבע משירותו הצבאי, לרבות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות. בית המשפט בחן את אורח חייהם ומאמציהם המשותפים של בני הזוג ומצא כי למרות מערכת היחסים הבעייתית וחוסר ההרמוניה, התובעת עמדה בדרישות להחלת דיני שיתוף הפעולה. כך קמה חזקת השיתוף. באשר למועד הקרע, המסמל את סיום הבעלות ברכוש המשותף, שקל בית המשפט מספר נסיבות, לרבות ניהול הכספים המשותפים, הפרדה פיזית והגשת תביעות. נקבע כי הקרע הסופי אירע ביום 1.5.2003, עת עזב הנתבע לצמיתות את בית הנישואין וסגר את חשבון הבנק המשותף שלהם. לפיכך, התובע היה זכאי למחצית מקצבת הנתבע שנצברה בתקופת שירותו הסדיר ועד למועד הקרע. כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין עד למועד זה היו אמורים להתחלק שווה בשווה בין הצדדים. עוד נקבע בפסק הדין כי תשלומי המזונות ששולמו לתובע ינוכו מסכומים אלה. בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים, שכן סבר כי עמדת הנתבע התקבלה בתום לב. החלטה זו ניתנה ביום 23.11.2008.