רע"א 8077/96

תקציר

במקרה זה, בית המשפט המחוזי עמד בפני דעה חלוקה ביחס לטענת התובע כי מחלתו נגרמה עקב השירות הצבאי. הרוב, המורכב מהשופטים קלינג ורוטלוי, דחה את הערעור בקובעו כי הערעור קשור לקביעה עובדתית של ועדת הערר, ולפי סעיף 34(א) לחוק ניתן לערער רק על נקודות משפטיות. השופט קלינג ציין כי המחלה התגלתה אמנם במהלך השירות, אך היא לא נגרמה על ידי השירות עצמו, בהתבסס על חוות דעת של מומחה, ד"ר שדה, שקבע כי ההתקף הראשון של המבקש לא נבע מלחץ הקשור לשירות אלא לאחר יום עבודה רגיל. הרוב סברו כי ייתכן שההתקפים הבאים הוחמרו על ידי תנאי השירות, אך לא גרמו למצב עצמו. לעומת זאת, השופט טלגם, בדעת מיעוט, טען כי השאלה חוקית, והצביע על כך שתנאי כליאתו של המבקש, כגון הפרעות שינה, עשויים להשפיע על הופעת התקפים אפילפטיים. הוא סבר כי מאחר שלמבקש לא היו התקפים קודמים לפני השירות, הספק צריך להעדיף את המבקש, תוך הכרה במחלה כנגרמת כתוצאה מהשירות. כתוצאה מכך שגתה ועדת הערר במסקנה כי השירות אינו גורם סיבתי. בערעור הנדון טען המבקש כי יש להעמיד את הממצאים העובדתיים לבחינה משפטית, וטען כי התנאים במהלך כליאתו, שהוכרו על ידי מומחים כגורמים מעוררים, מצדיקים הכרה במחלה כקשורה לשירות. המשיב סבר כי ההחלטה נכונה ותואמת את החוק, והדגיש את הצורך בקשר סיבתי ברור. בסופו של דבר, בית המשפט החליט כי סוגיית הקשר הסיבתי כרוכה בשיקול דעת משפטי, ולא רק בשיקולים רפואיים או עובדתיים. עם הראיות המצביעות על כך שההתקפים של המבקש החלו בתנאי שירות כגון מניעת שינה, בית המשפט הכיר בסבירות של עילה הקשורה לשירות, ובכך צידד בדעת המיעוט של השופט טלגם. לפיכך התקבל הערעור ונקבע כי המחלה נגרמה עקב השירות הצבאי.