ע"פ 1674/96

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני אישים, בן שימול ועדנה קאנטו, שהורשעו בהברחת סמים מסוכנים מהולנד לישראל. סנגורו של בן שימול טען להקלה בעונש על בסיס תרומתו לחשיפת שותפיו, אך בית המשפט דחה ערעור זה, בהתחשב בעברו הפלילי ובחומרת פשעיו. עונשו של שימול עומד על שש שנות מאסר. קאנטו, שלא היו לה הרשעות קודמות והתמודדה עם מצוקה נפשית בילדותה, קיבלה מוטיבציה לבצע את הפשע מתוך מערכת היחסים שלה עם שימול. בית המשפט הכיר בנסיבותיה המיוחדות, לרבות שחרורה מהכלא עד לערעור ושיתוף הפעולה ההתנדבותי שלה עם שירות המבחן, מה שהוביל לאיתות חיובי של שיקום. עם זאת, השופטים קבעו כי שיקולים ציבוריים וחומרת העבירה מצדיקים עונש מאסר משמעותי, הפחיתו אותו ל-18 חודשים, בהתחשב בזמן שריצתה והמליצו כי יתרת העונש תרצה בתנאים המאפשרים לה להמשיך ולקבל טיפול שיקומי. השופטים גם הוציאו צו מבחן לשנתיים והביעו נכונות לספור את תקופת המבחן מיום גזר דינם. השופט מ' חשין והשופט י' זמיר הסכימו עם הכרעת הדין.