ע"פ 52800-02-16

תקציר

ערעור זה מקורו בהחלטת בית משפט השלום באשקלון, אשר דחה בקשה להוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין בעקבות זיכויו של המערער מאשמת החזקה וסחר בחיות בר. המערער טען כי הראיות ששימשו נגדו הושגו שלא כדין ויש לפסול אותן, מה שהוביל לזיכוי. עם זאת, בית המשפט קמא החליט שלא לפסוק הוצאות, בנימוק של היעדר עילה לאשמה ושיקול דעתו הרחב של בית המשפט במקרים כאלה. המערערת ערערה על החלטה זו, חזרה על טענות שהועלו בשלב קמא והוסיפה טענה של אכיפה בררנית. ערכאת הערעור, לאחר שדנה בתיק, אישרה את החלטת בית משפט קמא. נקבע כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים, והנסיבות אינן מצדיקות התערבות במקרה זה. באשר לטענה כי אין בסיס לאשמה, מצא בית המשפט כי כתב האישום הוגש לפני פסק הדין הרלוונטי בעניין בן חיים והחרגתו אינה אוטומטית, מה שמשאיר מקום לשיקול דעתה של התביעה. זאת ועוד, מידת הפגיעה שנגרמה למערערת, המאוזנת אל מול האינטרס הציבורי, אינה מצדיקה פיצוי לפי החלופה השנייה של סעיף 80. לבסוף, בית המשפט לא מצא טעם בטענת האכיפה הבררנית, שכן אי העמדתם לדין של אחרים שנכחו במקום הייתה סבירה בהתחשב במצב הראייתי וגם המשך משפטו של המערער לא היה בלתי סביר. לאור ממצאים אלה, הערעור נדחה, כאשר כל השופטים הסכימו להחלטה.