ע"א 74/60

תקציר

מדובר בערעור וערעור נגדי בתביעה שהגיש עובד, שמואל נימר, נגד חברת מאוחדת שירותי נמל בגין נזקים משתי תאונות שהתרחשו במהלך עבודתו. בשנת 1952 נפגע נימר בראשו מנפילת קרש, ובשנת 1954 נפל עליו שק כותנה, שהחמיר לכאורה את פציעתו הקודמת. הוא תבע פיצויים בשנת 1958, אך החברה טענה כי התביעה הקשורה לאירוע משנת 1952 חסומה בזמן על פי חוק ההתיישנות. בית המשפט הסכים, ודחה חלק זה של התביעה תוך שהוא מאפשר לאירוע משנת 1954 להתקדם. נימר ערער וטען כי נזקי התאונה ב-1952 הוכרו רק ב-1955, ובכך חלה התיישנות. עם זאת, בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר הנזק התגלה או יכול היה להתגלות באמצעים סבירים, ולא כאשר מתקבלות ראיות רפואיות. יתר על כן, למרות שנימר טען כי הנזקים משני האירועים אינם ניתנים לחלוקה, בית המשפט מצא כי עליו להוכיח ולהפריד את הנזקים בגין האירוע השני באופן ספציפי. בסופו של דבר דחה בית המשפט הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין מדגיש את הניואנסים של תקופת ההתיישנות, במיוחד בתיקי נזיקין של פגיעות פרוגרסיביות.