ע"א 673/87

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, שעניינו הליכי פירוק, הכריע בית המשפט העליון בערעור שעניינו טיפול בחוזה בין חברה בפירוק לבין מערערים שהובטחה להם דירה. בתחילה הסכימו המערערים לפנות את הדיירות המוגנת בתמורה להבטחת דירה מהחברה, שבהמשך נכנסה לחדלות פירעון. במהלך הפירוק, מכר המפרק הממונה את הדירה המובטחת לצד אחר מבלי שבית המשפט יתחשב בחוזה הקיים ובשטר הרשום של המערערים. בית המשפט המחוזי תמך בטענת המפרק כי החוזה הוא "נכס מכביד", המאפשר את ביטולו. עם זאת, בית המשפט העליון מצא פגם בהתנהלותו של המפרק, והדגיש את ויתורו בטרם עת על החוזה הקיים ללא אישור בית המשפט הנדרש, והותיר ויתור זה בטל מעיקרו. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי המפרק לא הוכיח כראוי כי חוזה המערערים מכביד, מה גם שהמערערים הביעו נכונות לתרום 25% לערך הדירה. פסק הדין הדגיש טעויות משפטיות ופרוצדורליות של המפרק, כגון אי קבלת אישור בית המשפט מראש לפעולות משמעותיות, ונתן עדיפות לזכויות המערערים תוך חיוב כיבוד החוזה המקורי. משכך, חויב המפרק להעביר את הדירה למערערים בתשלום של 25% נוספים, ולהגיע לפשרה עם הדיירים הנוכחיים לפינוי הנכס. בכך הפך פסק הדין את החלטת בית המשפט המחוזי, החזיר את זכויותיהם החוזיות של המערערים והורה על פיצוי הוצאות משפט.