ת"א 1652/06

תקציר

התיק שלפנינו סובב סביב תביעת פיצויים שהגישו עזבונם של נסים אלקסלסי ז"ל, ואלמנתו, סימי אלקסלסי, נגד מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית (הנתבעת), בגין מחלתו של ניסים ומותו לאחר מכן. ניסים עבד אצל הנתבע במשך 11 שנים, במהלכן נחשף לקרינה מייננת ולחומרים מסוכנים. התובעים טוענים כי מותו של ניסים נגרם כתוצאה מכך שהנתבעת לא הגנה עליו מפני חשיפה לחומרים מסוכנים. הנתבעת, לעומת זאת, מבקשת לדחות את התביעה בנימוק שהיא חסומה על פי חוק, בטענה כי עילת התביעה קמה לפני למעלה מ-30 שנה. השאלה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא, אפוא, האם התביעה חסומה על פי חוק, או שמא חלות הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שמשמעותן היא כי התביעה תקפה. סעיף 8 קובע כי אם העובדות המהוות את עילת התביעה אינן ידועות לתובע, ואי ידיעה זו אינה נובעת מרשלנות מצדו, אזי תקופת ההתיישנות תחל ביום שבו נודע לתובע על עובדות אלה. על בית המשפט לקבוע מתי נודע לתובעים על העובדות המקימות את עילת התביעה, והאם אי ידיעתם בעובדות אלה הייתה סבירה. התובעים טוענים כי לא היו מודעים לקשר הסיבתי האפשרי בין מותו של נסים לבין תנאי עבודתו עד שנת 2003, אז פורסם הדו"ח הראשוני של ועדת המומחים ("ועדת דולב"). דו"ח זה בחן את הקשר בין סוגי סרטן שונים מהם סבלו עובדי הנתבעת לבין חשיפתם לעבודה. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי אי ידיעת התובעים על הקשר הסיבתי לא הייתה סבירה, בהתייחסה להתכתבויות שיזם בא כוח התובעים בשנת 2002, ולתביעה שהגישה האלמנה בשנת 2001, אשר התייחסה לקשר האפשרי. בית המשפט, לאחר שמיעת ראיות, פוסק לטובת התובעים. עדותה של בתה של סימי אל-קסלסי, שאמרה כי אמה הייתה אישה עסוקה, אנאלפביתית, ממוקדת בגידול משפחתה הגדולה ומבודדת חברתית, הייתה משכנעת. בית המשפט מקבל את העובדה שאלמנת התובעת לא ידעה, ולא יכלה לדעת באופן סביר, על הקשר הסיבתי האפשרי בין מות בעלה לבין עבודתו. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי זכות הגישה לבית המשפט היא זכות עקרונית, ודוחה את בקשת הנתבע לסלק את התביעה על הסף. הנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט, הקבועות בסך 12,000 ₪, בתוספת מע"מ. הנושא נקבע לדיון ב-2.2.09.